אחת שאמרה לא.

"אור..?"

"מה?"

"את לא חושבת שהגיע הזמן..?"

"מה? זמן למה? אני לא מבינה.."

"אנחנו יוצאים כבר 7 חודשים את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי נכון?" הוא התיישב לידה

"כן..אבל מה אתה רוצה ממני?"

"את אוהבת אותי?"

"מה..?"

"את אוהבת אותי?"

"כן עדי מה קרה?"

"את לא חושבת שהגיע הזמן שנעשה את זה?"

"מה??זה מה שתה רוצה??זה מה שכל כך חשוב לך?" היא נעמדה והסתכלה עליו

"אור אני אוהב אותך אבל את חייבת להבין כל החברים שלי כל הזמן מספררים לי על החברות שלהם

על זה שהם כבר עשו את זה ושואלים למה אני מחכה"

"אני רק בת 16..למה אתה מצפה?"

"אני עוד מעט בן 18" גם הוא נעמד

"א..אני יורדדת למטה"

"אור??חכי רגע..אורר" אבל היא כבר יצאה

"עומר? עומר??איפה ספיר??" עומר שכבר היה שיכור היה עסוק מדי בסאלי ולא הבין מה קורה סביבו

"מתן ראית את ספיר??"

"לא אולי יובל ראה. יובל?"

"מה?"

"ראית את ספיר?"

"כן אני חושב שהיא בחוץ לבד"

היא נשקה למתן בלחי "תודה אני הולכת"

"אבל רק הגעתם"

היא נופפה לו ביד בזמן שדמותה מתרחקת

"ספיר..?את פה..?"

אור הסתכלה מסביב אבל כל מה שראתה היה כמה ארגזים וחושך

לפתע שמעה בכי מהצד השני

"ספיר..?"

היא ראתה אותה יושבת בחושך על אחד הארגזים

ספיר לא הסתכלה עליה היא רק בכתה

לא הצליחה לדבר

"ספיר??מה קרה??דברי איתי..אני מצטערת שהלכתי.."

"ב..בואי רק נלך הביתה טוב..?"

היא ניסתה לנגב את הדמעות שזלגו על פניה ללא הפסקה

"חכי רגע אני אלך להביא לך נייר.."

"לא..! אל תשאירי אותי לבד..רק תראי שאין אף אחד בסלון.."

"ט..טוב.. בואי.."

הם נכנסו בשקט הביתה דניאל שכב לבד על הספה ישן מול הטלויזיה

היא נעלה את הדלת והביאה לספיר כוס מים ושוקולד

היא לא הצליחה לשתות את המים או לאכול את השוקולד 

היא רעדה כולה ושבכל זאת שתתה מעט רצה לשירותים להקיא

"אור..? זאת את? מה קורה שם?" זה היה דניאל מהסלון

"כן..אמ..אל תדאג זה רק אני וספיר"

הוא קם מהספה והלך לכיוון המטבח

שערו השחור היה מבולגן ועיניו הכחולות נראו כל כך עייפות

הוא נכנס למטבח וראה את ספיר יושת ובוכה

היא לא הרימה את מבטה היא רק המשיכה לבכות והסתובבה לכיוון הקיר

"ספיר?? מה קרה??"

היא לא ענתה הוא שמע איך היא מתנשפת לא היה לה אוויר מרוב שבכתה

"אור..?מה קרה לה?"

"אני לא יודעת..יצאתי מהמסיבה וככה מצאתי אותה היא לא מדברת איתי תעשה משהו..!"

הוא התכופף אליה אבל היא לא רצתה שיראו את פניה לא ככה עם כל הדמעות על הפנים

"ספיר..?את ר וצה לספר לי מה קרה..?" הוא התיישב על הרצפה

"א..אני ממ..מש מצטעערת.."

"מה?על מה? ספיר מה קרה..?"

"ה..וא..הוא..הוא היכה אותי כי לא רציתי.." הדמעות חנקו אותה

היא לא הצליחה לדבר

הוא הביא לה כוס מים ולקח אותה לספה

אור שהייתה עסוקה במחשבות משלה לא שמה לב למתרחש

היא יצאה לחצר לשאוף קצת אוויר מלא מחשבות היו לה בראש

היא לא ידעה מה לעשות מה לחשוב.

"עומר?עומר מספיק..! די עומר..! עזוב אותי אני הולכת!"

"לא..אל תלכי..לא כיף לך?"

"עומר אתה שיכור! תסתכל על עצמך! אתה נראה כמו סמרטוט"

"לא..סאלי חכי אל תלכי..סאלי.." הוא ניסה לקרוא לה לחזור אך הוא נפל על הרצפה