רָצַחְנוּ אֶת הַאוּגִי.

כְּמוֹ שֶׁהַתְּמוּנָה מַרְאָה, לֹא נָפְלָה שַׂעֲרָה מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. הַקָּרְבָּן הוּא הַקּוֹנְסֶפְּט שֶׁל הַאוּגִי, הָאִידֵאָה הָאַפְּלָטוֹנִית שֶׁל הַבִּטָּחוֹן וְהַנֶּחָמָה שֶׁהִיא הִיא הַאוּגִי.

הִיא סֵרְבָה בְּתֹקֶף לְנוּרוֹפֶן שֶׁעָלָיו הִמְלִיץ הָרוֹפֵא הָאַנְטִיפָּטִי מֵאֲחוֹרֵי הַדִּיאָדָה.  הִיא שָׂנְאָה אֶת הַטַּעַם כָּל כָּךְ שֶׁהִיא פָּשׁוּט הֵקִיאָה אֶת נִשְׁמָתָהּ כְּשֶׁהִזְרַקְנוּ לָהּ לַפֶּה, וְזֹאת לֹא יַלְדָּה שֶׁמְּקִיאָה.  בְּכָל זֹאת מַשֶּׁהוּ נִסְפַּג כַּנִּרְאֶה, כִּי הַחֹם יָרַד וְהִיא הִצְלִיחָה לֶאֱכֹל.  אָז בַּפַּעַם הַבָּאָה הִתְחַכַּמְתִּי, הִזְרַקְתִּי לְתוֹךְ כַּף וְטָבַלְתִּי אֶת אוּגִי בַּסִּירוֹפּ הַמַּגְעִיל.  הִיא לָקְחָה לַפֶּה וּפָלְטָה אוֹתוֹ בִּמְחָאָה.  נִסִּיתִי שׁוּב, הִיא שׁוּב פָּלְטָה, וְאָז לֹא הִסְכִּימָה יוֹתֵר לָקַחַת אוֹתוֹ.  וְזֶה לֹא עִנְיָן קָטָן.  אוּגִי הַמּוֹצֵץ וְאֶבִּי שְׂמִיכָתָהּ הָאֲהוּבָה הֵם עַמּוּדֵי תָּוֶךְ בְּחַיֶּיהָ.  כְּשֶׁהִיא בַּמְּצוּקָה הַצֶּמֶד יַרְגִּיעַ אוֹתָהּ, הִיא לֹא תֵּלֵךְ לִישֹׁן בַּמִּטָּה בְּלִי שְׁנֵיהֶם (בְּמִנְשָׂא זֶה עִנְיָן אַחֵר, עַל זֶה אֲסַפֵּר אוּלַי בְּפַעַם אַחֶרֶת).  אָז הַקִיצֶּר, מֵאוֹתוֹ רֶגַע הִיא סֵרְבָה לְאוּגִי וְלֹא עָזַר כְּלוּם.  שָׁטַפְנוּ אוֹתוֹ לְעֵינֶיהָ בַּמַּיִם, הוֹצֵאנוּ אוּגִי אַחֵר מֵהַתִּיק, וְהִיא רַק יָשְׁבָה שָׁם וְהִתְאַבְּלָה בְּבֶכִי קָטָן וְנוֹאָשׁ תּוֹךְ שֶׁהִיא מְמַלְמֶלֶת אוּגִי, אֶבִּי, אוּגִי לְעֵבֶר הַגּוּפָה הַיְּרֻקָּה, וַאֲנַחְנוּ הִרְגַּשְׁנוּ כְּמוֹ חֶלְאַת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי.

הִכְנַסְתִּי אוֹתָהּ לַמִּנְשָׂא, מַה שֶּׁתָּמִיד עוֹבֵד, וְהִיא בֶּאֱמֶת נִרְגְּעָה קְצָת וְאַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת שַׂמְתִּי אֶת אוּגִי לֹא רָחוֹק מֵהַפֶּה שֶׁלָּהּ.  הִיא רִחְרְחָה אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ נָתְנָה לְקָצֵהוּ בִּיס קָטָן, אֲבָל לֹא יוֹתֵר.

בְּנִסָּיוֹן לְשַׁנּוֹת הֶקְשֵׁר, יָצָאתִי אִתָּהּ לַסִּיבוּב הַקָּבוּעַ שֶׁלָּנוּ כָּאן, הַנְּשִׂיאִים - אֲחֻזָּה - יְרוּשָׁלַיִם - וַיְצְמָן, עִם הַשְּׁלָטִים שֶׁמּוֹדִיעִים לַנַּהָגִים שֶׁבְּרַעֲנַנָּה לֹא נִכְנָסִים לַצֹּמֶת בְּאָדֹם, וּכְמוֹ תָּמִיד אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁבֶּטַח מִי שֶׁתּוֹקֵף עָלָיו יִצְרוֹ נֶאֱלָץ לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִכְפַר-סָבָא וְשֵׁם עוֹשֶׂה מַה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וּכְמוֹ תָּמִיד הִיא נִרְדְּמָה עָלַי כְּמוֹ מַלְאָךְ, וּבַדִּירָה שֶׁל גִּיסָתִי שַׂמְתִּי אוֹתָהּ בַּמִּטָּה, וְהִיא נִרְדְּמָה רֶגַע, לָקְחָה אֶת אוּגִי לַפֶּה לִשְׁנִיָּה וְאָז הִפִּילָה אוֹתוֹ שׁוּב. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁמָּחָר הִיא תִּשְׁכַּח.

לא צריך לומר שהטיול לגליל לא יצא אל הפועל, ננסה לקיים אותו בכל זאת בשבוע הבא.

אזהרה: הקטע הבא אינו אחיד ברמתו. יש בו רגעים מתים מחד, ופילהרמוניות קונצרטנטית מאידך.