פרק 3-
07:00 ה-1 לספטמבר 2009:
עמדתי בדלת מחכה לאבא שיבוא לעזור לי עם המזוודות
שלא פרקתי,מעניין למה.
"ובכן יקירה,מוכנה?"שאל וחייך אליי.
"אני שונאת אותך"סיננתי ויצאתי עם מזוודה אחת בידי.
"כן...זה יעבור לך כשתביני שזה רק לטובתך"מלמל בחיוך והכניס את מזוודותיי אל הבגאז'..
"אז אני לא חושבת שזה יעבור לי אי-פעם"ייבשתי אותו והתיישבתי במושב מקדימה.
"אל תכעסי עליי"נאנח כאשר נכנס לאוטו.
"קצת קשה שלא לכעוס עליך,כשהחלטת להרוס את חיי לחלוטין!"קראתי.
"היי,אל תצעקי עליי אני אבא שלך"אמר לי בכעס.
"אפילו לדבר אסור לי"נאנחתי בכבדות.
"למה שלא תאסור עליי לנשום!"הוספתי בדרמטיות
"אוי נו...אל תהיי דרמטית,בסה"כ בצפר נורמלי שבו את תחיי למשך שנה"לחש סוף המשפט.
"אם זה היה בצפר נורמלי אני לא הייתי צריכה ליסוע לשם ולהישאר שנה שמה"כעסתי,רתחתי,זעמתי.
"הוו..הנה האוטו של כריס"צחקק והתעלם ממני.
"אתה בכלל מקשיב לי?"שאלתי עצבנית.
"כןכן...בואי,אני אעזור לך עם המזוודות"אמר ויצא מהאוטו.
"כנראה שלא,וכנראה שהגענו"מלמלתי ובהיתי בכניסה המרשימה לבצפר.
"את באה?"שאל אחרי כמה דקות כאשר ראה שלא יצאתי עדיין מהאוטו.
"כןכן.."מלמלתי ויצאתי.
לאחר מכן שמעתי קול צפצוף קטנטן שמורה על נעילת האוטו.
"היי כריס!"צעק אבא לעברו.
"או...רון"חייך כאשר התקדם לעברנו עם המזוודה היחידה שלו,והענקית מעבר לכתפו.
מה שגרם לחולצתו הצמודה להיצמד לגופו עוד יותר,מה שהבליט את גופו החסון.
"תעזור לדיינה להתמצא פה?"שאל.
"כן בטח"חייך ולקח מזוודה אחת שלי.
"אה,ותזכור...תשמור על הילדה שלי"אמר במבט מזהיר וחייך.
"בטח רון,זאת הבת שלך"חייך כריס ואמר לי להתקדם איתו.
"ביי"אבא צעק לעברנו.
"ביי"צעקנו חזרה.
"אז מה?...הילדה הקטנה של אבא כבר התבכיינה לאבא
שהיא לא רוצה להיות כאן?"שאל וצחק.
"חה חה , כריס אתה ממש מצחיק היום, אתה יודע?"שאלתי בציניות גלויה.
"אי תמיד מצחיק"אמר משוויץ.
"אם אתה תמיד כזה אז עדיף לך לסתום"אמרתי מייבשת אותו.
"גם לך לא חסר חוש הומור,את יודעת?"הוא חיקה אותי בסוף.
"אני כ-ל-כ-ך שונאת אותך!"סיננתי והתקדמתי על פניו.
הגענו למזכירות ושמה הייתה אישה שישבה בהתבטלות
ופטפטה בטלפון עם הרגליים על השולחן.
"סליחה?"שאלתי.
היא שמה את רגלייה על הרצפה והתקדמה עם הכסא שלה קדימה.
"כן?"שאלה ופוצצה לי מסטיק על הפנים.
כריס גיחך,כשהפסיק הוא שאל.
"באיזה חדר היא משובצת?"שאל והדגיש את ה-היא.
"שם בב-"
"למה הדגשת את ה-היא כאילו אני איזה קרציה?"שאלתי מביטה בו בכעס ואילו הוא גיחך שוב.
"תתני למרידית' לענות אולי?"
"תודה,שם בבקשה?"שאלה המזכירה העונה לשם מרידית'.
"דיינה פרקר"עניתי.
"ד' , ד' ,ד' ,הוו הנה דיינה פרקר"אמרה והביטה בי.
"חדר 24-A"אמרה והגישה לי מפתחות.
"תודה" מלמלתי ויצאנו מהחדר בחיוך,לפחות אני עם חיוך.
'24-A ,איפה 24-A..'חשבתי לעצמי ועברתי על פני החדר שלי.
חזרתי אחורה והבטתי על המספר ומלמלתי:
"הנה"בחיוך קטנטן ומבוייש.
על השלט שהיה תלוי בדלת היה כתוב:
'כאן גרות היילי,צ'לסי ו..'
ואז החלטתי להיכנס לחדר , לקחת את אותו עט ולרשום:
'כאן גרות היילי,צ'לסי ודיינה'עם לב קטנטן בצד.
"מה את עושה?"פתאום צצה איזה בלונדה בצד והבהילה אותי.
"כותבת את השם שלי.."גיחחתי.
"ולמה?"שאלה באי-הבנה.
"כי אולי אני גרה כאן?"שאלתי בציניות.
"באמת?.."שאלה חושדת.
"כן,באמת"אמרתי בצחקוק קל.
"אם כך אז ברוכה הבאה..,דיינה!"אמרה בחיוך אחרי שהביטה בשלט.
'איזה מוזרה!'חשבתי בגיחוך.
"ת-תודה[?]"ספק שאלתי,ספק אמרתי,אך היה זה חיוך שנמתח לי בשפתיים.
"את צריכה להספיק להגיע לקריאת התקנון,זה מה שעושים ל-י'ניקים בתחילת השנה..
הרי אנחנו חדשים בבצפר הזה..נכון?"שאלה בחיוך ציני ומשכה אותי אחריה.
כשהגענו לחצר אז ראיתי מלפנים במה ענקית ועליה ציוד במה עמוס.
ואת ה'מנהלת' החדשה שלי..
"אז היילי,נכון?"שאלתי והבטתי בה.
"כן"חייכה ומשכה אותי לתוך ההמון התלמידים העמוס.
הבטתי על המנהלת והקשבתי לכל מילה שלה:
"שלום תלמידים,אני שרה ואני מנהלת פנימית ואלאס.
ואנחנו בבית הספר 'ואלאס' מאמינים בכישרונות אבודים שלא כדי שיתבזבזו..
וכל אלה שנמצאים כאן,הם בשביל לגלות זאת
אנחנו כמו כן..מאמינים כי התלמידים שלנו יכולים להגיע רחוק אם יכולתיהם היצירתיים.
למרות הכל אנחנו מלמדים בו-זמנית אומניות ובמה , יצירתיות , נגינה ושירה , וכמובן את כל היסודות הבסיסיים
בבתי ספר שהם מתמטיקה,חינוך גופני,מדעים,ואנגלית...
ורק בשביל הידע,החוקים הם כאלה:
-
אין אלימות,ובלי אלימות מילולית.
-
אם נרשמת למגמה ,אין לפרוש עד סוף הסמסטר
-
יש לציית למורים.
-
נא להקפיד על הסדר
-
כיבוי אורות בשעה 11 בלילה..אם במקרה והתנהגתם טוב אז כיבוי אורות יהיה ב-12
-
ארוחת בוקר תהיה משעה 7 עד שעה 8 וחצי
-
,משעה 3 וחצי עד 4 וחצי ארוחת צהריים,
-
ומשעה 7 בערב עד 9 בערב ארוחת ערב.
-
אנא הקפידו לבוא בזמן לארוחות.
-
אתם חייבים להירשם לפחות למגמה אחת.
-
בלי דיבורים \העברת פתקים\פלאפונים בשיעורים.
-
יש לכם מרכז קניות פה בואלס,בו תוכלו לקנות בגדי בית ספר ועוד..
-
מסיבות יערכו רק אחרי אישור.
-
כל מי שיתנהג טוב יוכל לצאת לטייל עד שעה מוגבלת מהמנהלת, להלן אני.
-
אין להכניס בנים\בנות לחדרים של בני המין השני משעה 7.
ויש לציית לחוקים הללו..
בהמשך יהיו עוד חוקים כמובן..
כל העובר על החוק ייענש בחומרה..
משוחררים בנתיים"אמרה המנהלת.
"ואוו,למה שלא תכריח אותנו לא לנשום?"שאלתי בציניות.
"ששש..את עוד עלולה לתת לה רעיון"אמרה היילי בגיחוך.
צחקקתי,אני והיילי הזאת בטוח נתחבר בעתיד.
"בואי,או שנפסיד ארוחת בוקר"צחקה היילי.
"בואי"מלמלתי בגיחוך.
- - -
"היי,הייל תעבירי לי בבקשה את החלב"ביקשתי.
נהיינו חברות והכרנו רק לפני שעה..חח.
"הנה"אמה בחיוך והעבירה לי חלב.
שפכתי אותו על הקערה והכנסתי לשם דגנים.
"היי"הגיע כריס והחברים המוזרים שלו.
"את מכירה אותו?"שאלה אותי בלחש.
"לצערי כן"מלמלתי.
היא הסתכלה עליי ואז עליו ואז עליי ואמרה בלחש:
"אתם עוד תהיו יחד"
"הוו,ממש לא זה מגוחך"
"תזכרי את דבריי"צחקקה והמשיכה לאכול.
"היי,אני כריס"הושיט את ידו לעבר היילי.
"היילי"חייכה חיוך מתוק.
"יואו,היילי"שמעתי קול מאחוריי.
"הו,היי צ'לס..תכירי את דיינה,השותפה החדשה שלנו..
ואת כריס ו.."נעצרה פתאום.
"דרק ואריק"אמרו יחדיו.
"ודרק ואריק"חזרה אחריהם.
"היי"מלמלה פונה לכולנו.
"היי"מלמלנו כולנו.
*צרצרים ברקע*
"אז.."לפתע היילי שברה שתיקה.
"אזז.."כולנו אמרנו.
*צלצול*
"צלצול,אנחנו צריכות לבחור מגמות"אמרה היילי ומשכה אותי ואת צ'לסי.
"היי!"קראה צ'לסי.
"לא גמרתי"הוסיפה.
"את רוצה שייקחו את כל המקומות במגמת משחק?"שאלה היילי.
צ'לסי הנהנה לשלילה.
"ככה חשבתי,עכשיו בואו"קראה ומשכה בידינו יותר חזק.
"אאוץ'"משכתי את ידי בחוזקה.
הילדה הזאת חזקה יותר ממה שהיא חושבת.
"תירגעי.."מלמלתי.
"כולה מגמות"גיחחתי.
"העיקר שנהיה באיזשהי מגמה"הוספתי.
"אולי לך זה לא חשוב אבל לי ולצ'לסי זה כן"אמרה בכעס והלכה מושכת את צ'לסי המסכנה.
"הוו אני רואה כמה זה חשוב למסכנה"גיחחתי מעט והסתובבתי.
-בום-
נדפקתי בנערה בגילי.
"אני מצטערת"אמרתי ועזרתי לה לקום.
"חסר לך שלא"סיננה ועברה על פניי.
"מישהי כאן עצבנית"צחקקתי לעצמי.
הגעתי להרשמות..
"שלום, אני רוצה להירשם למגמת ריקוד"אמרתי לאישה שישבה מקדימה.
"תפוס"
"הוו,מה עם מגמת המשחק?"שאלתי.
"תפוס"
"מה לא תפוס?"שאלתי נכנעת.
"מגמת מוסיקה"
"וזהו?"שאתי נדהמת.
"כן,יש פה מקום אחרון,רוצה או לא?"שאלה.
"לצערי כן"מלמלתי והיא חייכה.
"שמך?"
"דיינה פרקר"
היא רשמה אותי במקום האחרון של הרשימה וחייכה אליי.
"תודה שנרשמת..בקרוב תגיע אליך הודעה מטעם המגמה"אמרה בחיוך וקמה והלכה.
בחיי,כשהיילי אמרה שצריך למהר אז היא לא צחקה.
הסתכלתי על היילי וצ'לסי שישבו אפופות בצד המדרגות.
"מה קרה?"התקרבתי.
"נרשמנו למגמות האחרונות שנשארו"מלמלה היילי.
"ואני כלכך רציתי את מגמת הריקוד"הוסיפה באכזבה.
"כן,ואני רציתי מגמת משחק"אמרה צ'לסי בפנים אפופות.
"ולאיזה מגמות כן נרשמתן?"שאלתי.
"מגמת ספרות ומגמת שירה"מלמלה היילי באותו טון אפוף.
"מי במגמת שירה?"שאלתי.
היילי הצביעה.
"אז לא נורא,כי נהיה יחד במגמה"חייכתי חיוך מעודד,או לפחות ניסיתי.
"היי,ואני לא אהיה איתכן"צ'לסי נראתה עצובה לגמרי.
"לא נורא , לפחות תכירי חברות חדשות"ניסיתי לעודד אותה אך שוב,נכשלתי.
05:00:
הצצתי מעבר לדלת וראיתי את הילדה המטומטמת ההיא שנתקלתי בה בטעות הבוקר.
"אז מה?...חדש כאן?"שאלה והביטה על כריס.
"כן,בערך"חייך.
"ובכן...רוצה אני אסייר לך ברחבי בצפר?"שאלה.
"בכיף"חייך.
הווו, אני יודעת איפה הוא היה רוצה לסייר ברגע זה.
"אז בוא"חייכה ותפסה בידו בעודה מושכת אותו.
הם יצאו לי מטווח העיניים אז החלטתי ללכת לעקוב אחריהם.
טוב,אחרי שאתלבש..
נכנסתי לחדר והסתכלתי על ארוני הבינוני..
פתחתי אותו והוצאתי את זה.
הבטתי על עצמי במראה,ואהבתי את מה שראיתי.
יצאתי במהירות מהחדר ויצאתי אל החצר
וראיתי אותם עומדים שם ומחייכים.
"ממה יש להם לחייך כלכך?"התרגזתי.
התיישבתי שם כשהבנתי שזה עומד להיות ארוך.
לאחר כ-5 דקות הבחנתי בנשיקה שהוא הדביק למגעילה הזאת.
ואז הוא התקרב לכיווני.
"אז מה,פרקר..החלטנו לצפות בנוף?"שאל בגיחוך.
"רק הכרת אותה ואתה מנשק אותה???"שאלתי.
"כנראה,מה זה אמור לעניין אותך?"שאל כשהבין.
"זה לא אמור..ביי"מלמלתי ובאתי ללכת אך הוא תפס אותי.
"את עקבת אחרינו?..לא יפה"אמר כריס.
"אוחח,לך תזדיין"כעסתי והתרחקתי מהזוג החדש.
"כבר עשיתי את זה"שמעתי אותו מאחור צוחק.
כלכך התעצבנתי..מה יש לי??...
'אני מכירה אותו רק חודש ואני מקנאה לו?..'חשבתי.
'אל תדברי שטויות,את לא מקנאה לאפחד,אף פעם.'הקול השני בראשי תקף.
'תמיד יש פעם ראשונה'החזיר הקול הראשון.
"אוחח אני כב מדברת לעצמי...זה רע"מלמלתי.
"אוולי כדי להפסיק לדבר לעצמי"הוספתי בחיוך מאולץ כאשר חשבו שאני משוגעת.
'יש מצב שאני מאוהבת?...לע,אין מצב,במיוחד לא בכריס!'חשבי לעצמי בתהיה.
"הנה את,משוגעת!..בואי!..שכחת? אנחנו צריכים למצוא שיר לשיר למגמה מחר"היילי הבהילה אותי.
"חוצמזה מה עשית כאן לבד?"שאלה.
"סתם רציתי להיות לבד"מלמלתי והתקדמתי לחדר במהירות.
צ'לסי כבר ישבה בחדר וניסתה לכתוב משהו..
"מה את עושה?"שאלתי.
"מנסה לכתוב סיפור קצר למגמה מחר"ענתה והתייאשה.
"מאז שהוא נתן לי את המשימה אני לא מצליחה לעשות אותה,תעזרי לי!"התחננה.
"סורי,יש לנו שיר למצוא"גיחחתי והתיישבתי על המיטה שהיתה בצד שלי
(החלק שלי היה מלא בקישוטים ותמונות,וציורים שלי..למי שרוצה לדעת)
היילי התיישבה על ה-פוך שהיה לצד המיטה שלי ואמרה:
"איזה שיר את רוצה?"שאלה.
"תני לי לחשוב"מלמלתי
ואילו היא חייכה חיוך מבוייש מעט.
"אני יודעת"חייכתי.
"מה?"שאלה.
"מחר תגלי...ואת?"שאלתי בחיוך.
"לא מגלה,מחר ממילא תגל"הוציאה לי לשון.
"יא'רעה"צחקתי וזרקתי עליה כרית.
"חצופה"סננה בחיוך וזרקה עליי את אותה כרית.
הסתכלתי על צ'לסי המסכנה.
ועל היילי שהנהנה בהסכמה.
לפתע זרקתי על צ'לסי את הכרית.
"דיינה!"צעקה.
"אם את לא מתכוונת לעזור אז אל תפריעי לפחות"כעסה.
היא הייתה מתוסכלת מאי הכנת המשימה.
"תירגע,את תמצאי מה לכתוב!,את רק צריכה להשתחרר והרבה"גיחחתי עם היילי.
"קל לך להגיד,אני נתקעתי במגמה המפגרת הזאת,ואני צריכה לכתוב את הדבר הזה"מלמלה בכעס.
וכשלא ענינו לה היא המשיכה לחשוב על משהו לכתוב.
זרקתי עליה את בובת הפרווה בצורת הג'ירפה עליה וצחקקתי מעט.
"את יודעת שלצ'לסי יש אח תאום מהמם!?..הוא הורס!!"היילי התרגשה.
"איפה הוא?"שאלתי.
"הוא,הו-הוא בחדר שלו"מלמלה.
"אז לכי אליו"דחפתי אותה מעט,בצחוק כמובן.
"לא רוצה,וחוצמזה השעה כבר 6 ואסור לבנות ללכת למעונות הבנים"
"יש לך שעה,קדימה,קדימה"עודדתי אותה.
"טוב"מלמלה וקמה על רגליה.
"ואו אני רעבה"אמרתי כאשר הבט שלי קרקרה.
"שמתי לב,אבל רק בעוד שעה פותחים את חדר האוכל כאן,
נצטרך להתרגל"מלמלה היילי בעודה מתלבשת.
"את יודעת,אם כריס לא היה מדבר על הנמ יה הזאת
היה יכול להיות סיכוי שהייתי נשארת בבית..אבל לא,
ועכשיו אני צריכה לסבול מתת מתזונה"כעסתי וזרקתי לכיוון לא מוגדר את הכרית עליה נשענתי.
"אווו,את אוהבת אותו"קבעה היילי בחיוך מתוק.
"היית מתה!"גיחחתי.
"אני לא יכולה למות פעמיים"לחשה לעצמה וחייכה אליי כאשר הבינה שיש מצב ששמעתי אותה.
"או-קיי,אני מוכנה!..להת'"חייכה אליי ואל צ'לסי השפופה.
"ביי"סיננו שתינו קצת עצבניות.
"אז.."מלמלתי.
היא הביטה בי במבט משמעותי והשתתקתי ישר.
"אז.."מלמלה היא.
07:00:
התיישבנו בשולחנות העץ הארוכים בשורות.
"בתיאבון"שמענו את קולה של המנהלת.
"תודה"קראו כולם במקהלה.
התחלנו לאכול.
אני שמתי בצלחת שלי ספגטי בולונז,עוף צלוי,סלט,ופירה.
הרמתי את המזלג שלי בכוונה לאכול
אבל פתאום מולי וכריס התיישבו מולי.
"ואווא , את כל זה את תאכלי?..איזה חזירה!"גיחחה מולי.
"אני לעומתך לא אנורקסית"מלמלתי ברוגע כאשר הבנתי שהדבר היחידי שמולי תאכל היום זה סלט.
"אוווווווו"כל הסובבים בשולחן אמרו.
"מה את יודעת עליי בכלל?"כעסה מולי לפתע.
"כלום,חוצמזה שאת בתת תזונה"גיחחתי.
ראיתי את העשן יוצא לה מהאוזניים וצחקקתי לי.
"חתיכת זונה"צעקה עליי.
"לא יפה לקלל"אמרתי בקול של גננת שעיצבן אותה יותר.
והדבר הבא שהבנתי שהיא זרקה עליי את הסלט שהיה בצלחת שלה.
"לא את לא עשית את זה הרגע"סיננתי מבין שיניי.
היא חייכה חיוך מרוצה ושמה עוד סלט בצלחתה.
תפסתי את הספגטי ביד והתקדמתי אליה בעודי מכניסה לה את זה לתוך החולצה בלי לפספס
ומרחתי לה את זה עוד קצת על החולצה.
"רק שתדעי,אף אחד לא מתעסק איתי ויוצא מזה נקי,תרתי משמע"לחשתי לאוזנה.
המנהלת התקרבה אלינו עצבנית.
"מה הולך כאן?"צעקה.
"היא התחילה"מיהרנו אני ומולי לומר ולהצביע אחת על השניה.
"לא משנה מי התחיל , כי שתיכן באות איתי למשרד , מיד!!"צעקה.
הסתכלתי על מולי בגיחוך,ואז על היילי וצ'לסי שאמרו לי בשקט:
"הכנסת לה,סופסוף"
- - -
"אני לא מאמינה,ביום הראשון ככה אתן מתקוטטות?"שאלה כועסת למדי.
"היא התחילה"התחלנו שוב שתינו עם הלהצביע אחת על השניה.
"זה לא משנה מי התחיל,שתיכן תשאו בעונש"אמרה בכעס.
"בגללך"צעקנו אחת על השניה.
"אתן תנקו את כל בית ספר,החל מהכיתה הראשונה,ועד הכיתה האחרונה..
ואם זה יקרה שוב..אני אכריח אתכן לנקות את השירותים,עם מברשת שיניים"אמרה.
"בגללך אני עושה את זה!"התחלנו שוב עם ההאשמות.
"שתיכן עושות את זה בגלל התנהגותכן,עכשיו תצאו,מחר אחרי הלימודים אני מצפה לראות אתכן כאן לעונשכן"אמרה המנהלת והוסיפה:
"משוחררות"
'איך ידעתי שאני אשנא ת'ילדה הזאת,מהרגע הראשון שראיתי אותה'חשבתי בכעס.
עם רק יכולתי לתקוע בה סכין,הייתי עושה את זה,רק חבל שעל זה מקבלים מאסר.
הסתכלתי אחורה וראיתי אותה משתרכת אחריי לחדר האוכל..
בעבעבע,מכוערת ואנורקסית,בעבעבע.
ניערת את עצמי ממחשבות כלשהן.
"אז מה המכשפה אמרה לכן?"שאל כריס והושיב את מולי על ברכיו.
"אסור לנו לריב ובלהבלהבלה..אה ובגללה!..אנחנו צריכות לנקות את כל הכיתות בבצפר!"התבכיינה מולי.
"את היית צריכה להתחיל עם זה?"כעס כריס.
"מה אתה רוצה ממני?"שאלתי.
"אני רוצה שתרדי ממולי,טוב?..קרציה!"כעס ולקח את מולי איתו והלך.
"מה עשיתי?"מלמלתי בשקט.
"הוא תמיד ככה,מה עדיין לא הבנת?"דרק ניסה להית נחמד.
"טוב"מלמלתי.
"תאכלי"היילי אמרה.
"אני לא רעבה"סיננתי והלכתי לחדר בעצב.
ה-מולי הזאת סכסכנית..
התחלתי לבכות מעט והתיישבתי על הברכיים בצד החדר.
"מה יש לי?..אני מכירה אותו רק חודש!"מלמלתי לעצמי.
"אני יודעת מה יש לי!..אני מפגרת!"כעסתי על עצמי.
"דיינה!..תפתחי את הדלת!"היילי צעקה מעבר לדלת.
"כנסי"סיננתי ופתחתי לה ת'דלת.
"מה יש לך?"שאלה.
"כולה מולי,ואו"אמרה והתיישבה על הכסא.
"זה לא בגללה"מלמלתי והתיישבתי על המיטה.
"אז בגלל מי..?"שאלה כלא מבינה.
"אף אחד"מלמלתי.
"טוב"אמרה בחיוך,כי הייתה בטוחה כי ידעה על מי מדובר.
עד כאאןן :)..
מוזמנים לעבור הישר לתגובות [?] !!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לילוש הכותבת
