מצב רוח נוכחי - 
OK
מוזיקה - WITHIN TEMPTATION - What Have You Done
Unknown
ג'יין פרי הרגע ירדה מהאוטובוס ולקחה את תיקה מתא המטען שלו. היא הגיעה במטרה מובהקת למצוא מישהו והיא יודעת איפה לחפש. ג'יין בת ה- 17 נשלחה לשכונה הספציפית הזאת בלוס אנג'לס ע"י אימה כדי למצוא את האדם המסוים שהיא צריכה למצוא.. והאדם המסוים הזה היא טיילור סקוט.
דפיקה נשמעה על דלת דירתן של טיילור, נאט ודני וטיילור פתחה את הדלת, מביטה על הבחורה שבפתח הדירה, הבחורה בעת השיער החום הבהיר והעיניים החומות הבוהקות שתולות בה מבט.
"אפשר לעזור לך?" שאלה טיילור
"טיילור סקוט?" שאלה
"כן"
"היי, אני ג'יין פרי" אמרה "אני אחותך"
טיילור הושיבה את ג'יין את הספה והתיישבה על קצה השולחן מולה בעוד דני ונאט עמדו בפתח בחדר, מקשיבות לכל מילה.
"אוקיי" אמרה טיילור "מי את, שוב?"
"אחותך"
"אין כזה דבר" אמרה טיילור
"אז כנראה שאת לא יודעת הרבה דברים" אמרה מהר בחוצפה אל טיילור, נשענת אחורה בספה ומשלבת את ידיה
"איך אמרת שקוראים לך?"
"ג'יין"
"ג'יין" פתחה טיילור "אין לי מושג מי את ומאיפה באת אבל.."
"אני הבת של מליסה פרי" קטעה את טיילור "ואני מברוקלין"
"שיהיה" אמרה טיילור "מה את רוצה, ג'יין מברוקלין?"
"באתי להכיר אותך" אמרה ג'יין "אני אחותך"
"לא, את לא" אמרה טיילור
"כן, אני.."
"לא" קטעה אותה טיילור "את לא"
שתיקה השתררה ביניהן, נאט ודני עמדו בפתח הסלון בלי לומר מילה
"רק בגלל שאמא שלך עשתה את זה פעם עם הגבר שטוען שהוא אבא שלי, לא אומר שאת אחותי"
"היא אמא שלך, טיילור" אמרה ג'יין "והיא רוצה להכיר אותך"
"ובכן," אמרה טיילור וקמה, הולכת לכיוון הדלת "אני לא רוצה להכיר אותה" ופתחה את הדלת, מחזיקה בידה את התיק של ג'יין, מסמנת לה לעזוב
"את יכולה להשאיר את הדלת פתוחה מבחינתי" אמרה ג'יין "אני לא הולכת"
"אפשר להתווכח על זה" אמרה טיילור בעוד נאט ודני חייכו מהפינה
"פשוט תני לה להישאר פה" אמרה דני
מבלי לומר מילה נוספת, טיילור סגרה את הדלת והנחיתה את התיק על הרצפה, מסתכלת על ג'יין
"בסדר" אמרה "אבל את יושנת על הספה" והלכה לכיוון חדרה, משאירה את נאט ודני לבד עם ג'יין.
ג'יין ישבה על הספה בדירה וצפתה בטלוויזיה בשעמום כאשר צלצל הטלפון הנייד שלה. היא הוציאה אותו מכיסה והסתכלה על המסך וענתה.
"אני לא יכולה לעשות את זה" אמרה
"אין כזה דבר" אמר הקול הנשי מצד השני
"כן, בטח" אמרה ג'יין "היא לא מאמינה לי"
"היא תאמין" אמרה האישה מהצד השני "היא חייבת"
"בכל אופן.." אמרה ג'יין וסובבה קבוצת תלתלים סוררים על אצבעה "כמה זמן אני צריכה להישאר?"
"עד שהיא תסמוך עלייך מספיק בשביל.."
"אני יודעת מה" אמרה ג'יין
"בסדר" אמרה "תעדכני אותי"
"בסדר, אמא" אמרה ג'יין "אוהבת אותך"
"גם אני" אמרה ושתיהן ניתקו את השיחה
טארה דיוויס דפקה על דלתו של קייל וחיכתה. בגיל 24, היא הספיקה יותר מרוב בני גילה. למרות שנולדה בניו יורק, היא למדה בלונדון מאז שזכרה את עצמה ואימצה לעצמה מבטא בריטי שלא היה מבייש אף בריטי שחי כל חייו בלונדון.
קייל פתח את הדלת והביט על טארה בחיוך, שיערה היה חום כהה, חלק כמפל מים והגיע קצת אחרי כתפיה והיו לה עיניים כחולות בהירות וצלולות וחיוך מתוק שגרם לכולם לתהות האם אפשרי להיות מתוקה יותר.
"היי" אמרה במבטא הבריטי שלה, היא כבר התרגלה אליו כ"כ שלא יכלה להיפטר ממנו
"היי" ענה קייל
"אני טארה. טארה דיוויס" אמרה "עברתי לדירה פה ממול רק הבוקר אבל.." אמרה והחלה לצחקק "נתקעתי בחוץ"
"באמת?" שאל
"בלי הנייד שלי" אמרה "ואין לי איך להתקשר לפורץ מנעולים אז.."
"כנסי, כנסי" אמר קייל ונתן לה להיכנס לדירה
"דירה יפה" אמרה
"תודה" אמר, הם עמדו שם רבע בשקט
"אהמ.." אמרה
"אא, נכון" אמר "הטלפון" אמר והושיט לה את הנייד שלו
"תודה" אמרה ולקחה את הנייד, ניגשת את החלון כדי לדבר.
היא חייגה במהירות את המספרים, כאחת שזוכרת אותם בעל פה והצמידה את האפרכסת לאוזנה
"את יודעת מה לעשות" אמר קול וניתק את השיחה
טארה הרחיקה את האפרכסת מאוזנה
"הכל בסדר?" שאל קייל
"כן" אמרה טארה "אמרו לי לחכות ליד הדירה והם כבר יבואו אז אני.. ילך"
"את רוצה מים? או... משהו?" שאל
"אני חייבת ללכת" אמרה וניגשה אל הדלת "אולי בפעם אחרת"
"בטח" אמר ופתח את הדלת.
טארה יצאה והוא סגר אחריה את הדלת, בהרגשת פספוס אדירה. טארה ניגשה אל דלת ביתה והוציאה מפתח מכיס הג'ינס שלה ופתחה את הדלת.
באותו הערב, טיילור, נאט ודני ישבו במטבח בעוד ג'יין ישבה בסלון מול הטלוויזיה.
"אתן די דומות, את יודעת?" שאלה דני בזמן שהכניסה לפיה עוד כף מלאה דגנים וחלב
"לא נכון" אמרה טיילור
"תתפלאי" אמרה נאט
"אל תתחילי גם את" אמרה טיילור "היא לא אחותי, תבינו את זה"
"היא כן אחותך" אמרה נאט "יש לכן אותה אימא"
"היא לא אמא שלי" אמרה טיילור והסיטה את מבטה מנאט
"עוד פעם את" אמרה נאט
"היא כן אמא שלך" אמרה דני בפה מלא "טכנית"
"וטכנית.." אמרה טיילור "את מעצבנת אותי.. תאכלי. אל תדברי"
"טכנית, את עקשנית" אמרה נאט "תנסי לדבר עם ג'יין, אתן לא חייבות להיות חברות, רק תדברו.. תשאלי אותה על אמא שלה, עליה, תדברי איתה"
"אני חייבת?" שאלה טיילור
"כן" אמרה נאט "קומי מהתחת הצנום שלך ולכי לדבר איתה"
טיילור קמה והלכה לכיוון הסלון, שם ישבה ג'יין והתיישבה לידה, תופסת את השלט ומכבה את הטלוויזיה
"היי!" אמרה ג'יין "צפיתי בזה!"
"אז תראי שידור חוזר" אמרה טיילור והביטה בג'יין מבלי לומר מילה, ג'יין הביטה בה חזרה בהבעה ריקה
"מה?" שאלה לבסוף ג'יין
"אני צריכה שתספרי לי"
"מה?" חזרה ושאלה
"הכל" אמרה טיילור "עלייך, על אמא שלך, מאיפה באת ולמה את פה"
"זה סיפור ארוך"
"יש לי זמן"
"אמא שלנו – מליסה פרי.." החלה לומר ג'יין אך נקטעה ע"י טיילור
"אמא שלך" אמרה טיילור "לא שלי"
"עד מתי תתווכחי איתי על זה?" שאלה ג'יין "את תתני לי לסיים את הסיפור?"
"נו" אמרה טיילור
"בכל אופן, מליסה פרי הייתה בת 17 כשהיא פגשה את ג'ון קארטר, אבא שלך, לפני 30 שנה בערך, והוא אמר שהוא יעזור לה. היא נשרה מהתיכון ולא היה לה כסף או מקום לגור בו אחרי שההורים שלה מתו אז ג'ון קארטר מצא לה דירה, ביקר אותה כל יום ומהר מאוד היא התאהבה בו" סיפרה ג'יין
"אז איפה אני נכנסת לתמונה?" שאלה טיילור
"חכי, עוד נגיע לזה" אמרה ג'יין "בכל אופן, אחרי שנה בערך היא גילתה שהיא בהריון ממנו אבל הוא היה נשוי ואם אשתו הייתה מגלה סביר להניח שהוא היה מת אז היא לא סיפרה לו, נעלמה, עברה לקנדה אבל כשאת נולדת הוא מצא אותה וכדי שהוא לא ייקח אותך היא שלחה אותך לאימוץ"
"אז למה הוא הרג את ההורים שלי?" שאלה טיילור
"מבחינת קארטר, אם את לא תהי שלו – את לא תהי של אף אחד" אמרה ג'יין "בגלל זה הוא גם רצה להרוג את אמא שלי אחרי שנולדת"
"חכי רגע," אמרה טיילור "אני עדיין לא מבינה משהו אחד – אם הוא מחפש אותי, למה הוא הרג את ההורים של כולנו?"
"בגלל שבשנת 79 הוא לא בדיוק ידע למי נשלחת לאימוץ אז הוא פשוט..."
"הרג את כולם" השלימה טיילור "אידיוט"
"כן" אמרה ג'יין
"ואת?"
"היא פתחה בחיים חדשים והתחתנה עם מישהו אחר – אבא שלי" אמרה ג'יין "אבל היא מעולם לא שכחה אותך"
"כן, כן" אמרה טיילור "למה את כאן?"
"היא רוצה שתדעי שהיא אוהבת אותך, שהיא תמיד אהבה אותך.." אמרה ג'יין
"ו..?"
"היא רוצה להכיר אותך"
"אז למה לשלוח אותך? למה לא לבוא בעצמה?"
"היא לא רצתה פשוט למחות עלייך ככה" אמרה ג'יין
"אהה ולהנחית עליי את האחות לכאורה שלי זה כן בסדר?!"
ג'יין חייכה
"מה?" שאלה טיילור
"קראת לי אחותך" אמרה ג'יין
"לכאורה" אמרה טיילור וקמה, ג'יין הדליקה מחדש את הטלויזיה.
ג'יין עמדה בחוץ בקור וחייגה מספר בטלפון הסלולרי שלה, היא חיכתה מספר שניות ואז אישה ענתה בקו השני.
"ג'יין" אמרה האישה
"היי, אמא" אמרה ג'יין
"הכל בסדר?"
"כן," אמרה ג'יין "אבל היא לא ממש מתלהבת מהעניין"
"תני לה זמן"
"כמה זמן?" שאלה ג'יין "אני לא רוצה להישאר פה יותר ממה שאני חייבת"
"ג'ייני, עברנו על זה כבר מאות פעמים"
"כן, אבל.. הוא ימצא אותי" אמרה ג'יין "ואז הוא ימצא אותך"
"אני בונה על זה" אמרה האישה
"מה? אמא.."
"עשי את מה שאמרתי לך, ג'יין, הכל יהיה בסדר" וניתקה. ג'יין בהתה באוויר עוד מספר רגעים ואז פנתה חזרה אל בניין הדירות. היא תעשה את מה שאמרו לה לעשות, היא לא תפחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
