רוצה אויר לנשימה!

עוברים ימים שלמים שבהם אני מתעורר אם אותה השאלה , האם החיים האלה שווים את המאמץ שאני עושה כל יום בשביל להעורר בבוקר הבא, הכאב שלי הוא לא רק פנימי הוא גם מגיע מהסביבה שלי הוא מגיע מהמשפחה החברים יותר קל להתחבר לאנשים אפורים כשהלב שחור וקפוא הבנתי הרבה בשבועות האחרונים הבנתי שבשביל להיות מי שאני צריך להיות קצת יותר חי קצת יותר פרובוקטיבי אולי אפילו יותר מופרע ממה שאני באמת ואני מופרע + חח אבל עדיין זה עושה לי טוב זה משחרר ממני את כל האגרסיות כל הכאב כל הפחדים עוברים ברגע עשיתי בשבועות האחרונים כל כך הרבה דברים שחלמתי לעשות כבר שנים אבל לא היה לי את האומץ תמיד הייתי בנאדם משוחרר שמנסה הכל אבל תמיד נרתעתי ממה שרציתי לעשות באמת זה מפחיד לדעת שיש אפשרות כזאת בכלל של להקשיב ללב ולא למוח ללכת עם הרגש ולא עם ההיגיון...אני חושב שעכשיו יהיה טוב יותר :)