מכירים את השקט שלפני הסערה
זה יכול להיות משו שמגיע לפני הדרמה
או שמרגישים את ההמהום שמגיע לפני הרעש הגדול
יש כאלה שמרגישים צורך לברוח , להמנע , לנטוש , מאבדים עניין
יש כאלה שדווקא זה מעיר אותם לחיים , מחבר אותם לקיום , גורם להם ללבלב.
אני חושב שאני מנסה להיות מהסוג הראשון של האנשים
פעם הייתי מהסוג השני
זה שחי על אוקטן גבוה
היום זה נראה לי ממש מיותר
כי יש המון חוויות להספיק , המון אנשים להכיר , הרבה תובנות להגיע אליהן.
החיים קצרים בשביל לכעוס או בשביל להיכנס לקונפליקט.
עדיף ממש לדעת איך להמנע מזה ומיד
כי זה סתם שואב כוח ואנרגיות ומכלה את זממנו לשווא
אשמח לתגובות ....