פלאפי הארנב המעופף

חשבתי הרבה על המשמעות של קארמה לאחרונה. גם בחיים שלי וגם בכלל.

הרבה פעמים אנשים חושבים, שכל אלה שעושים רע בעולם בסופו של דבר נהנים מהחיים גם אם הם (אולי) יסבלו אחר כך.

אבל מנסיוני המוגבל בעולם הזה, דברים שאנחנו עושים חוזרים אלינו גם אם לפעמים בטוחים שאין קשר בין הדברים הרעים שקורים לנו למה שאנחנו עושים ביומיום. ולגבי כל הילדים שחוטפים סרטן (חס וחלילה) בגיל צעיר, אז מצטער, אין לי הארות לגבי הכול.

כשאני עושה דברים, בין אם טובים ובין אם רעים, אני עושה אותם מתוך הבנה שהיקום יאזן את המשקל. אם אני שובר דיאטה, אני יודע שמתישהו זה יחזור ויחבוט בי כמו בומרנג. אם אני מתנהג לא יפה לאנשים, אני לא מתפלא כשהם עושים אותו דבר כלפיי. זה לא תמיד עוצר אותי, אבל לפחות אני לוקח את ההשלכות בחשבון.

דווקא עם הדברים הטובים, הבומרנג (שעובד עדיין, לגמרי) הרבה יותר עדין בתוצאות שלו. בסופו של דבר, אני עושה יותר מדי חשבונות עם היקום, ותמיד יוצא שהוא חייב לי. לדעתי לפחות.

אבל זה כמו לשחק פוקר עם אלוהים. הבית תמיד זוכה. בעיקר בגלל שאני ממש גרוע בפוקר.