חזרתי לספר "הנזיר שמכר את הפרארי" אתמול, אחרי שקראתי אותו בפעם האחרונה לפני הרבה מאוד זמן.
הסיבה שחזרתי אליו היא שאני מקשיב להקלטות מבית היוצר של "הסוד"
וזכרתי שיש דמיון מעניין בין העקרונות של הספר לבין הרעיונות שמועלים בהקלטות הללו.
הדמיון אכן שם, ברמה שגורמת לחשוב - או שהרעיונות והעקרונות הללו אוניברסליים, או שאחד "שאל" מהשני.
אני מקווה שהאפשרות הראשונה היא הנכונה. כבר התחלתי לנסות את הרעיונות הללו ויש בהחלט שינוי מסוים. עדיין לא ברמת העולם הפיסי, אבל ברמת ההרגשה האישית.
ובסופו של דבר, אנחנו חיות דיי אנוכיות. גם כשאנחנו נשבעים אהבת נצח לאחר/ת זה בעצם מזין את האגו שלנו והצורך שלנו בקירבה.
ושני המקורות האלה מתרכזים קודם כל באהבת העצמי מתוך ההנחה שלא תוכל לאהוב את האחר או את הסובב אותך בלי שתאהב את עצמך קודם.
יש בזה משהו. זה קצת פשטני ולא מספיק ברור, אבל רוב הספרים האלה שעוסקים ב"עזרה עצמית" עובדים על חזרה על רעיונות, מתן דוגמאות, והלהבה, אבל פחות במקור של הרעיונות, הסיבתיות שהוליכה אליהם וההגיון האמיתי שמאחוריהם.
זה מזכיר לי את כל התוכניות של "איך להתעשר מהר" באינטרנט. בסופו של דבר, אלה שמפרסמים את הרעיונות האלה, מתעשרים מהמכירה שלהם ולא בהכרח ממימוש הרעיון עצמו.
אך אם לחזור לנושא בו התחלתי, גישה חיובית לעולם תמיד יכולה לעזור. זה מין מעגל קסמים. בדיוק כמו שאנשים שמחצינים את המרירות שלהם ואת הדכאון והפחד שלהם אל העולם, מקבלים בחזרה תמונת ראי של מצבם, כך אנשים שמחייכים אל העולם ומקבלים את האירועים שקורים להם בשלווה וכחלק מתהליך גדול יותר שסופו טוב (זו ההנחה הרצויה), יקבלו הרבה יותר טוב מאשר רע.
דוגמא אחת קטנה. מאז שאני התחלתי להפנים את המסרים הללו, אני רואה שאני מחייך יותר, חושש פחות מהבאות, ומרגיש ביטחון גדול יותר בחיים שלי.
וזו רק ההתחלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פוקס