פלאפי הארנב המעופף

לאחרונה אני מבקר בבלוגים בצורה אקראית - גם כדי להתעניין במה שיש לאחרים לומר, גם כדי לתרום את הארותיי והערותיי, וגם כדי לייצר תעבורה לבלוג הזה.

לצערי אני מוצא שבלוגים רבים מתפקדים כאתרי חפירות לעת מצוא.

וכן, ברור לי שבלוג הוא מקום למוצא רגשי והמקבילה המודרנית לצעקות לתוך הבאר, אבל באמת.. זה כבר עובר את זה.

אולי כי אני מאמין שבלוג הוא לא באמת תחליף ליומן. ניהלתי יומן אמיתי תקופה מסוימת, וזה שונה לגמרי. חוץ מהעובדה שאני קצת דואג לנושא הפרטיות (הרשת הרבה פחות בטוחה מהמגירה בבית), הפיזיות של לכתוב עם עפרון על דף, נותנת תחושה הרבה יותר אמיתית לטעמי.

גם ברור לי שחלק מזה קשור לשכבת הגיל השולטת(תתתת) באתרי הבלוגוספירה הישראלית - חוסר בגרות מוביל הרבה פעמים להקאת מילים ללא בקרה. אבל.. זו גם הזדמנות למקצע ולחשב את המילים שמוציאים. וגם נתקלתי בכאלה שצעירים בשנים, אבל בוגרים וחכמים ביכולת ההתבטאות שלהם/ן.

וגם בכאלה שלא כל כך צעירות ועדיין חופרות לעומקים שבמציאות היו חוצים את ליבת כדור הארץ ויוצאים מהצד השני, כדי להמשיך לחפור שוב לכיוון אחר..

אנחנו בישראל אוהבים לחשוב שאנחנו מתבגרים מהר יותר מאשר האנשים בחו"ל. אבל זה נכון בצורה מאוד חלקית. ואולי זה באמת בגלל זה שבמובנים מסוימים אנחנו חייבים לקצר את תקופת הילדות שלנו - אז אנחנו מחזיקים בחלק ממנה לשארית החיים - והיא קופצת החוצה גם כשלא צריכים אותה בכלל.

בקיצור, תשארו מעל האדמה קצת יותר, ולהרגע קצת עם החפירות בבקשה.