פלאפי הארנב המעופף

כבר כתבתי כאן בעבר על המחאה החברתית.

וגם דיברתי אז ובמהלך הזמן עם חברים והתנבאתי מראש שלא רק שהמחאה לא נעלמה, אלא שהיא תחזור וכמו רוב המחאות האפקטיביות שקורות בארץ, תעבור לפסים אלימים.

לא מבחירה, אלא כי בארץ שלנו לא לוקחים אנשים ברצינות עד שרואים דם.

ההתעלמות והשתיקה מול כעס אמיתי של הציבור היא מדיניות לא רק של הממשלה, אלא גם של העיריות שרואות את ההסכמה שבשתיקה כעידוד לדיכוי מחאות.

כל השטות הזו לגבי "אישור למחאה" - כאשר ברור מאליו ששום אישור לא היה מגיע, וההצטדקות המזויפת של עיריית תל אביב ש"תומכת במחאה הלגיטימית", אבל פוגעת בה בכל דרך אפשרית, החל באי מתן אפשרות להניח אוהלים (בלי הידברות שהייתה יכולה להגיע לפשרה מקובלת על שני הצדדים), וכלה בשליחת כוחות יס"מ ומשטרה לדיכוי אלים של מחאה שאתמול עוד הייתה רגועה ולא אלימה.

דפני ליף כאן היא רק סמל. יש יגידו שזה פרובוקציה, ישר יקפצו עם המילים "שמאלנים" "אנרכיסטים" "איפה הייתם בעמונה" ועוד שטויות שלא קשורות ומתעלמות מהעיקר.

העיקר הוא פשוט: מאז המחאה האחרונה כל מה שקיבלנו זה פלסטר. שום דבר לא השתנה. מחדלים נשארו מחדלים, אשמים נשארו במקומם וחלקם אפילו קודמו. הדו"ח על אסון הכרמל היה הקש ששבר את גב הגמל בשבילי. השרים האשמים הזדרזו לבטל את הדו"ח עוד לפני שקראו מילה ממנו. המילים "הזוי" ו"ייקבר בספרי ההסטוריה" נשלפו כדי להסיט מהם את האש שהם ידעו שצריכה לשרוף את הכסאות שלהם ומזמן. וזה רק הסממן למחלה שמובילה לאדישות למצב העם. הסיבות שהובילו את האנשים לרחוב החלו במצוקת דיור, אבל הן רק סימן לכל הרעות החולות שפשטו בעם ובעיקר בשלטון שמעליו.

כשדיברתי על הדו"ח והתגובה של האחראים אליו עם אשתי, שהיא סינגפורית, היא אמרה שביפן האחראים כבר מזמן היו מתפטרים וחלקם גם היו מבצעים חרקירי (התאבדות טקסית) כדי לחסוך את ההשפלה ממשפחותיהם.

אצלנו אין אפילו את השביב של לקיחת אחריות. הבושה מתה מזמן ונקברה בקבר לא מסומן.

אבל יש כאן אנשים שמבינים מהי משמעותה של אחריות. אלא מרכיבים את החלק בעם שלא סונוור על ידי ביבי וכנופיתו. אלה שנמצאים בחושך הכלכלי שכל הדוחות והניירות ששטייניץ שולף לא מדליקים אור במקרר החשוך והריק שלהם. שדיור ציבורי בשבילם לא קיים אלא רק כמילה ריקה. שהמאבק שלהם לחיות יום יום נתקל באטימות, התעלמות, ומיסים כבדים. ואמנם זה כרגע העשירון התחתון, אבל המעמד הבינוני יורד ושוקע כל יום לכיוון אותה שכבה כשהמשקל שעליו הולך ועולה.

אני רק מקווה שהמהפיכה תעבוד אצלנו טוב יותר מאשר אצל השכנים שלנו.

יחי המהפיכה!