פלאפי הארנב המעופף

בדרך כלל אני מדלג על היום הזה ככה באלגנטיות. בלי קשר לאם אני נמצא בקשר או לא.

אבל הפעם רציתי קצת לדבר עליו. אבל לפני כן, אם תקליקו על התמונה הנחמדה, תוכלו לראות איך אפשר לייצר כרטיס יפה כזה ליום האהבה - בעצמכם, בלי טובות ובלי מחירים מוקפצים לכבוד ה"חג".

חזרה לעניין. יום האהבה, הוא בעצם ציון לולנטינוס - קדוש נוצרי בעל שם זה (אחד משלושה, אך היחיד שקשור באמת לחג הזה), שתויג כ"קדוש האוהבים" לאחר שהשיא זוג אוהבים בסתר לפי דיני הנצרות בתקופת הקיסר קלאודיוס השני שלא ממש אהב דברים כאלה ודן אותו למוות. זו הגרסה הנוצרית.

לנו היהודים יש כמובן גרסה משלנו (כי אין מצב שניתן לנוצרים לעבור אותנו בדברים כאלה), ט"ו באב שהיה חל באמצע תקופת הבציר בתקופת התנ"ך והיה מעין יום לאומי לדייטים - הגברים היו יוצאים לכרמים (או השדות) ומאתרים עלמות רווקות שמחפשות חתן. זה גם היה יום של פיוס ולא רק של אהבה, והוא מוזכר בנשימה אחת עם יום כיפור (גם הוא נחשב יום שבו לובשים לבן והוא יום של קדושה)

כיום, יום האהבה איבד קצת מהזוהר שלו מפני שבעולם הממוסחר עד מוות (וגם אחריו) שלנו, יום האהבה מצטייר יותר ויותר כהזדמנות פז לרשתות וחנויות לדחוף סחורה מתומחרת בפראות לקהל שנתפס בעיניהם כשבוי (תפיסה לא תמיד שגויה).

וזה דיי נכון. אם אני מסתובב בקניונים בערב לפני יום האהבה, הסיכוי למצוא פרחים במחיר סביר, או כרטיסי ברכה ליום האהבה הוא אפסי עד צחוק בפנים. שלא לדבר על שוקולדים במחירים מנופחים, וכל דבר אדום עם סרטים.

אולי זה העולם הזה שסוגר עלינו יותר ויותר עם פרסומות פולשניות בכל מקום ונציגי מכירות שקופצים עליך מפינות נסתרות, אבל אני נרתע מאירועים כאלה בדיוק בגלל שהם נתפסים כהזדמנות פז למכירה.

ומעבר לכך, כפי שכולם יודעים כבר, אם אתם רוצים לומר "אני אוהב" או "אני אוהבת", יש לכם 364 ימים בשנה (חוץ מיום האהבה) לעשות את זה, ולא לחכות לתאריך שמישהו סימן ביומן או בספר כזה או אחר.

אז תמשיכו לאהוב!