פלאפי הארנב המעופף

אני לא יודע אם שלושת קוראיי הנאמנים משחקים במשחקי מזל, אבל אני כן.

זו כנראה חולשה שלי, אבל כזו שאני משתדל להזהר איתה. אני לא הולך להמר באולמות קזינו, או לשים כסף על משחקי ספורט או מירוצים כאלה ואחרים, אבל מדי פעם אני קונה טפסי לוטו. לא רק בארץ, אלא גם בחו"ל.

מה שאני קונה זו תקווה, מין הרגשה קטנה טובה כזו בלב שעכשיו יש לך סיכוי לשנות את החיים שלך. כן, אני יודע שהרבה כסף זה גם הרבה בעיות, אבל כאשר חושבים על הסיכויים והמזל הנדרש, הזכייה עצמה היא פלא ענק בפני עצמו.

אז לפעמים אני קונה טופס שעבורו ההגרלה תהיה עוד כמה שעות, ולפעמים עוד כמה ימים. לפעמים אני בודק מייד עם יציאת התוצאות, ולפעמים מאריך את הציפייה ונותן לעצמי עוד קצת זמן לפנטז.

אני תמיד הולך על הגרלות גדולות. בין אם בארץ (עם 25 אחוזי מס), ובין אם בחו"ל (ייתכן שפחות מיסוי, אבל יש גם את הבחירה לקבל את הכסף בתשלומים או בתשלום אחד גדול). ההגיון שלי אומר שאם המזל טיווח אותך, עדיף שזה יהיה בגדול.

ואני משתדל להוריד עלויות. בוחר את ההגרלות לא לפי הסיכויים הטובים יותר לזכייה (כי ההבדל בין 25 מיליון לאחד ו-13 מיליון לאחד הופך לזניח כשחושבים על זה), אלא על פי העלות הנמוכה והפרס הגבוה.

בנוסף לכל אלה, אני משתדל לא לעשות את זה יותר מדי. כדי לא להפוך את זה להתמכרות. מקסימום פעם בשבוע, ולפעמים פעם בחודש או אף בתדירות נמוכה יותר.

אני עושה לי תוכניות בראש (כמו כולם), איך מה וכמה ולמה, עם הידיעה הברורה שתוכניות מגירה הן בשביל מגירה והמציאות עשויה לגרום לי לעשות משהו אחר לגמרי.

צפיתי פעם בתוכנית שעקבה אחרי מספר זוכים בלוטו ומה שקרה להם בעקבות הזכייה. עבור רובם החיים השתנו, אך לא לטובה. בעיקר כאשר מדובר באנשים עניים או קשי יום שלא רגילים לסכומי כסף גדולים.

היכולת לשלוט בעצמך כשדבר כזה נוחת עליך היא לא דבר של מה בכך. לפעמים זה יכול להיות דחף חזק כמו הצורך להתעטש. ושליטה עצמית היא הדבר הנחוץ ביותר ברגעים כאלה. אחרת עושים החלטות מטומטמות, או שפחות חכמות ממה שהייתם יכולים לעשות.

אני יודע מה אני רוצה שיקרה אם יקרה, אבל אני גם יודע שאין לי כל ביטחון שלא אאבד את העשתונות כמו רבים אחרים. אני יצור של דחפים ורגשות ופעולות בדיוק כמו רוב האנשים. וכולם עושים תוכניות ורוצים להאמין שהם יידעו להתייחס לכזה אירוע בצורה הנכונה.

הרעיון שלי הוא כזה: בשארית השליטה העצמית שלי, אשיג את הכסף מהר ככל האפשר ואסגור אותו (בבנק, בכספת, או מתחת למזרן גדול במיוחד) למשך 30 יום (או 60, מה שאצליח לגרום לעצמי לעשות). זה ייתן לי אורך נשימה לחשוב, לתכנן, ולא לקפוץ לפעולות שאין מחשבה או הגיון מאחוריהן.

מה אתם חושבים?