רוב האנשים כבר מכירים ויודעים מה זה ריטלין, אך עבור אלה שלא ממש מבינים, הנה סיכום קצר מוויקיפדיה:
מתילפנידאט היא תרופה פסיכוטרופית המוכרת בשם המסחרי ריטלין ומשמשת לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולנרקולפסיה. התרופה שייכת לקבוצת הפנתילאמינים ודומה, בין היתר, לאדרנלין ולאמפטמין. הנוסחה הכימית המולקולרית היא (C14H19NO2). התרופה פועלת על מערכת העצבים המרכזית, ובנסיבות מסוימות (כמו היפראקטיביות) יש לה השפעה מרגיעה, אם כי למעשה, למתילפנידאט השפעה מעוררת (פסיכוסטימולנטית) ברמה המוחית.
הרעש הגדול לגבי ריטלין קשור לשימוש הנפוץ בו אצל ילדים המאובחנים עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (נסו לומר את זה חמש פעמים מהר!). הטענה היא שמדובר בסם לכל דבר ועניין והנזק שעלול להצטבר במוחות שעדיין גדלים ומתפתחים עשוי להוביל לתופעות נוראיות - בינהם פסיכוזות, הזיות, פירכוסים וסכיזופרניה. וכמובן שינויי התנהגות ואופי.
קשה לומר אם זה נכון או לא (אצל ילדים), אך אין ספק שהתרופה נמצאת בשימוש נרחב ומקלה על אלפי אם לא מאות אלפי הורים בטיפול בילדים המפגינים היפראקטיביות וחווים קשיי ריכוז ברמות שונות.
לגבי מבוגרים, קל יותר להשתמש באופן בחירתי ובהתאם לצורך - בלי לעשות שימוש יומיומי בתרופה.
כמובן שאני מדבר על זה מנסיון אישי. הלכתי לאבחון מיוזמתי בשלב מתקדם בחיים, והתחלתי לקחת ריטלין בהזדמנויות שונות.
החוויה האישית שלי היא מעורבת. אין ספק שיש הבדל משמעותי ומדיד בין ההתנהלות ביומיום ללא ריטלין ועם הפרעת קשב, ובין ימים שבהם אני לוקח את הכדור.
בדרך כלל, אני נוטה לנדוד ולקפוץ מעניין לעניין, עם יכולת מינימלית להתרכז בנושא מסוים ולהגיע ולסיים את המשימה. עם ריטלין (למעשה קונצרטה שזו גרסה מושהית המשפיעה לאורך 8-12 שעות, ומורידה את המינון בהדרגה, שזה גם יתרון), אני יכול גם לשבת ולסיים משימה מההתחלה ועד הסוף, וגם מוצא שהפרעות חיצוניות כמעט ולא נרשמות אצלי. וזאת בניגוד לחוויה היומיומית שבה כל רעש קטן משגע אותי ולא מאפשר לי להתרכז.
כמו כל תרופה, ובעיקר תרופות מרשם מסוג זה (צריך לעבור לא מעט משוכות בשביל לקבל מרשם לריטלין, כמו גם לשלם סכומים לא נמוכים), יש לה תופעות לוואי. התופעות שונות בין אדם לאדם, אך אצלי מדובר בהתייבשות, חוסר תאבון (שהוביל את ריטלין לשמש לפעמים ככדור הרזיה), וכאבי ראש.
אני מודע להשפעה של ריטלין על הכימיה של המוח (אגב, רוב התרופות משפיעות על הכימיה - של הגוף או של המוח), אך עושה שימוש מושכל ומוגבל ביותר בכדור.
לפעמים אני מרגיש פספוס בגלל שלא הייתי מודע לבעיה שלי בזמן הלימודים - הן בבית הספר, והן באוניברסיטה - מה שעיכב אותי והקשה עליי מאוד. ריטלין עשוי היה לשנות את החיים שלי מקצה לקצה בתקופות הללו.
אני משתדל בדרך כלל להמנע מתרופות, ומעדיף פתרונות טבעיים - צמחים, תבלינים, או שינוי הרגלים (שתיית ארבע כוסות מים כל בוקר עושה פלאים).
אבל במקרה הזה, ולמרות שזה כביכול הפתרון הקל, מצאתי בריטלין פתרון אמיתי שעובד.
יכול להיות שבהמשך החיים אשלם על השימוש בריטלין בצורה כזו או אחרת למרות שעד לשנת 2008 לא נמצאו הוכחות לקיומן של תופעות לוואי ארוכות טווח עקב השימוש בתרופה ואחריו. והמחקרים על נגזרות הסם נערכים מאז שנות החמישים והשישים של המאה העשרים.
בארץ, רק מאז 2011 ניתן לרופאי משפחה להנפיק מרשמים לריטלין וזאת לאחר אבחון ומכתב מרופא מומחה, פסיכיאטר או נוירולוג.
מה אתם חושבים על ריטלין? האם הוא הזאב הרע של תרופות פסיכיאטריות, או שהוא כלי עזר שנחוץ לפעמים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פוקס