בשנים האחרונות התרגלנו לסדרה של אסונות טבע שמתחרים בחומרתם זה בזה.
החודש הגיעו אלינו שניים גדולים - אחד קשור להתפרצות הר געש גדול בצ'ילה - דבר שיצר עמוד אבק וחלקיקים עצום בגודלו שיוצר סערות ברקים מקומיות ומרהיבות אבל גם יגרום לשינויי מזג אויר ומחלות דרכי נשימה בצ'ילה כמו גם במדינות ואיזורים סביבה. קבלו תמונה:
האירוע השני שהחל אתמול (ה-25 באפריל, 2015) הוא רעידת אדמה מרשימה בעוצמתה (7.8-7.9 בסולם ריכטר). הרעידה אירעה בעד שמונה מוקדים סביב הבירה קטמנדו, וההשלכות שלה מגיעות למרחקים גדולים, כולל הר האוורסט שבו נגרמה מפולת שלגים שקברה מספר מטפסים (כולל בכיר בענקית החיפוש, גוגל), וכמובן קריסת בניינים בקנה מידה ענק - הן בבירה והן בערים הסובבות אותה. עדים מספרים על נפילות של סלעי ענק כמו גם מאות ואלפים הלכודים מתחת להריסות הבניינים. נכון לעכשיו מספר ההרוגים קרוב ל-2000, והמספר צפוי לגדול בהרבה בימים והשבועות הקרובים.
ישראל שלחה שני מטוסי ג'מבו באמצעות אל-על - אחד עם נוסעים - בעיקר אנשי חילוץ ורפואה לסיוע, וגם כדי לאפשר רכבת אווירית לישראלים הנמצאים באיזורי האסון, והשני עם מטען של מזון ותרופות עבור הפצועים והנפגעים.
אנחנו מסתכלים על האירועים הללו בטלוויזיה, ובאמצעי התקשורת השונים, מצקצקים לעצמנו, אבל לא מקדישים יותר מדי מחשבה לעובדה שאנחנו בישראל חשופים לאירוע סייסמולוגי בסדר גודל כזה או גדול יותר שעשוי לשטח ערים באותו אופן בדיוק. ישראל שוכנת על תפר בין שני לוחות טקטוניים גדולים, ורעידת אדמה בקנה מידה גדול צפויה בזמן הקרוב - למרות שקשה מאוד לחזות מועד מדויק או אפילו חלקי.
האם אנחנו מוכנים לאירוע כזה? על הנייר כן. במציאות, קצת (או הרבה) פחות. מספר הבניינים שעמידים ברעידת אדמה הכולל את אלה שעברו הליכי "תמ"א 38" אינו גבוה במיוחד, וגם כאלה מתוכננים לעמוד בעוצמה מסויימת ולא ימנעו נפגעים, אלא בעיקר יקטינו את כמות ההרוגים. תל אביב למשל, מלאה בבניינים שנבנו בשנות ה-30 עד שנות ה-70 של המאה שעברה, חלקם הגדול מתפורר, ויהפוך לתילי אבק כאשר אירוע כזה יגיע.
אז אולי כדאי למנהיגינו "הדגולים" להסתכל רגע החוצה, ולשלב ידיים וכוחות עבור מטרה משותפת של הצלת חיים, במקום לחכות לוועדה חסרת התועלת הבאה שתורכב כנראה מניצולים כאלה ואחרים.
מה אתם חושבים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פוקס