פלאפי הארנב המעופף

אני לא סובל במיוחד תוכניות ריאליטי. אבל היוצא מן הכלל בשבילי הוא המירוץ למיליון. הם גם עושים מניפולציות כמובן (הגרסה האמריקאית פחות, כך נראה), אבל נראה שהלחץ של המירוץ והפרס המפתה מוציאים התנהגות יותר אמיתית מאשר בתוכניות אחרות.

לאחרונה התחלתי לצפות בעונה החדשה של המירוץ האמריקאי, וזה גרם לי לחשוב קצת:

מהי המשימה הכי קלה במירוץ? בכל גרסה שלו. כולל האמריקאית, ישראלית או כל אחת אחרת.

המשימה הכי קלה היא הפוזות. לפני שבכלל מתחילים לצלם את התוכנית, מצלמים את כל המשתתפים שנותנים כמה דקות של וידאו ותמונות סטילס לשימוש ברשת ובעיקר בפתיח של התוכנית.

אם תשימו לב, הפוזות הורסות מצחוק (ראו דוגמא למעלה ^), וכמובן אינן דורשות יותר מהקשבה להוראות הצלם וההפקה.

הפוזות גם לא מלמדות כמעט כלום על המשתתפים. אם תנסו להסיק מסקנות על האופי וההתנהגות של כל זוג משתתפים על פי הפוזות - לא תגיעו לאף מקום - כי אין שום קשר ממשי בין הפוזה לאיך הם באמת יתנהגו תחת לחץ.

המירוץ האמריקאי אגב, מגיע כבר לעונה ה-27 (!) שלו. ולאחר כל כך הרבה עונות, יש משתתפים וגם מעריצים שממש לומדים את התוכניות כדי לנסות ולפצח את הנוסחה האולטימטיבית לשאלה "מי ינצח, ואיך?"

אצלנו זה עדיין לא שם, וגם אם מעמידים את המירוץ הישראלי מול המקור, הוא נראה לפעמים כמו קייטנת קיץ עמוסת פרסומות לעומת מסע מושקע של אנשי האלפיון העליון. אבל לא תמיד.

הביקוש להשתתפות במירוץ הוא ענק. הן בארץ וגם (לדעתי, לא בדקתי ממש) בהפקות שלו במקומות אחרים בעולם. זה לא רק הכסף, אלה חוויות שרוב האנשים לא יכולים להרשות לעצמם את הזמן או/ו את הכסף לממש.

מה איתכם? האם אתם הייתם רוצים להשתתף? האם אתם הייתם יכולים לנצח?

במקרה, גם כאן בסינגפור, החום שובר שיאים ובשונה מאשר בדרך כלל, אין גשם שמלווה אותו.

אבל מצוקה מביאה הומור וכל מיני יציאות יצירתיות. הנה כמה שמצאתי בפייסבוק:

(לא רוצה לומר כמה חם בחדר שלי, אבל שני הוביטים הרגע עברו וזרקו לכאן טבעת)

הנה משהו מיוליה פולטורק מפייסבוק:

כמה חם לי? צעקתי על עצמי עכשיו "תחזרי לרוסיה!!!!"

והנה עוד משהו מפייסבוק:

והנה עוד תרומה של פייסבוק:

(כמה חם היום?! ניסיתי, לא עובר ל 5)

הנה עוד פראפראזה על ההוביטים מקודם:

כמה חם היה היום? בוא נאמר ככה: שבט של פרה-קולומביאנים מקוסטה-ריקה זרק לי בתולה למרפסת

ואחרון אחרון חביב, כדי שלא תתעייפו:

נו טוב, עוד אחד ודי:

לאחרונה, הזדקקתי לאתר יעד לטיול משפחתי. בין האפשרויות עלו טאייפיי (הבירה של טייואן) ובנגקוק (הבירה של תאילנד). וכך בהינף יד שתי האפשרויות הללו הפכו לבעייתיות:

1. בשבועות האחרונים משתוללת סופת טייפון בטאייפיי, שתהיה בעייתית כשנרצה.. להלך ברחובות העיר.

2. אחת מתוך שלוש פצצות TNT שהוטמנו בבנגקוק התפוצצה והרגה כמעט 20 איש, כאשר מעל מאה נוספים נפצעו. כחצי מההרוגים - תיירים.

אז מה עושים? ישראל יקרה לנו (ובוא נהיה כנים, גם לא הכי בטוחה אם מסתכלים על זה), וכרגע אני ממילא לא בארץ. מחפשים יעדים אחרים. ואז רואים שבעצם, המון דברים לא טובים קורים בעולם - ורובם דווקא לא קשורים לטרור, אלא לאירועי אקלים ואירועים סייסמולוגיים:

• הר הגעש קוטופאקסי (Cotopaxi) באקוודור מראה סימנים של התפרצות קרובה. וכשהוא מתעטש, זה מאיים על חייהם של מעל 300 אלף בני אדם בטווח הזמן הקרוב, והרבה יותר בטווחי זמן בינוניים ורחוקים - שלא לדבר על השפעות על מזג האויר הגלובלי.
• יפן עומדת לפתוח את אחד מהכורים הגרעיניים שלה לייצור חשמל, ומעבר לנושאי בטיחות גרידא, עולות שאלות הקשורות להר געש פעיל בשם סאקוראג'ימה (Sakurajima) שאינו רחוק מדי מהכור המדובר. התפרצות הר געש + כור גרעיני = צרות שאף אחד לא רוצה.
• רעידות אדמה קורות כיום כעניין של יום יום. רובן חלשות באופן יחסי ולא "עושות גלים" באופן משמעותי. לדוגמא, ביממה האחרונה בלבד היו רעידות אדמה "קלות" באיזור המפרץ של סן פרנסיסקו בקליפורניה, בקנדה, במיזורי ועוד. קליפורניה יושבת על חיבור בין לוחות טקטוניים בדומה לישראל, ורעידות אדמה הן דבר נפוץ, אך הגל האחרון מתואר על ידי מומחים כ"נחיל" (Swarm) של רעידות אדמה, ועלול להוות הקדמה למשהו רציני הרבה יותר בהמשך.

כיום, קשה יותר מאי פעם לשים אצבע על המפה - בין אם מדובר בארצות עולם שני ושלישי, או ארצות עולם ראשון, ולמצוא מקום שקט פוליטית, סייסמולוגית או אקלימית. אז לאן אתם מתכננים לטוס?