פלאפי הארנב המעופף

אני לא סובל במיוחד תוכניות ריאליטי. אבל היוצא מן הכלל בשבילי הוא המירוץ למיליון. הם גם עושים מניפולציות כמובן (הגרסה האמריקאית פחות, כך נראה), אבל נראה שהלחץ של המירוץ והפרס המפתה מוציאים התנהגות יותר אמיתית מאשר בתוכניות אחרות.

לאחרונה התחלתי לצפות בעונה החדשה של המירוץ האמריקאי, וזה גרם לי לחשוב קצת:

מהי המשימה הכי קלה במירוץ? בכל גרסה שלו. כולל האמריקאית, ישראלית או כל אחת אחרת.

המשימה הכי קלה היא הפוזות. לפני שבכלל מתחילים לצלם את התוכנית, מצלמים את כל המשתתפים שנותנים כמה דקות של וידאו ותמונות סטילס לשימוש ברשת ובעיקר בפתיח של התוכנית.

אם תשימו לב, הפוזות הורסות מצחוק (ראו דוגמא למעלה ^), וכמובן אינן דורשות יותר מהקשבה להוראות הצלם וההפקה.

הפוזות גם לא מלמדות כמעט כלום על המשתתפים. אם תנסו להסיק מסקנות על האופי וההתנהגות של כל זוג משתתפים על פי הפוזות - לא תגיעו לאף מקום - כי אין שום קשר ממשי בין הפוזה לאיך הם באמת יתנהגו תחת לחץ.

המירוץ האמריקאי אגב, מגיע כבר לעונה ה-27 (!) שלו. ולאחר כל כך הרבה עונות, יש משתתפים וגם מעריצים שממש לומדים את התוכניות כדי לנסות ולפצח את הנוסחה האולטימטיבית לשאלה "מי ינצח, ואיך?"

אצלנו זה עדיין לא שם, וגם אם מעמידים את המירוץ הישראלי מול המקור, הוא נראה לפעמים כמו קייטנת קיץ עמוסת פרסומות לעומת מסע מושקע של אנשי האלפיון העליון. אבל לא תמיד.

הביקוש להשתתפות במירוץ הוא ענק. הן בארץ וגם (לדעתי, לא בדקתי ממש) בהפקות שלו במקומות אחרים בעולם. זה לא רק הכסף, אלה חוויות שרוב האנשים לא יכולים להרשות לעצמם את הזמן או/ו את הכסף לממש.

מה איתכם? האם אתם הייתם רוצים להשתתף? האם אתם הייתם יכולים לנצח?

אני ממש מעוצבן על עצמי. נפלתי במלכודת שלא הייתי צריך ליפול בה. מה שנקרא SCAM.

קניתי מוצר בלי שאראה אותו (חוץ מתמונות), ובלי שאפגוש את המוכר.

זו הייתה טעות שעלתה לי ביוקר.

המזל היחיד הוא שאני מאמין בקארמה - כל מה שנעשה לי יחזור פי אלפי מונים לפושע.

ומעבר לכך, על טעויות משלמים. במקרה הזה בכסף.

הלקח? לא להיות חמדן ולנסות לחסוך על חשבון אמינות. אם עושים קיצורי דרך, צריך לוודא שאין בורות בדרך.

אולי זו הייתה הלקאה עצמית על דברים אחרים. יש מצב.

אני מקווה שזה לא יקרה יותר, ובינתיים אני משקיע הרבה מרץ ועצבים במציאת מידע על הרמאי, ובלהפוך את החיים שלו/שלה ברשת לקשים ככל האפשר.

רבים מחפשים את הדרך לעשות את ה"מכה" - בעיקר באווירה הכלכלית וחוסר החינוך הכלכלי של היום. אחד מהספרים שיושב במשבצת בין "ספרי עזרה עצמית" לבין ספרי כלכלה פופולרית הוא "אבא עשיר אבא עני" שקנה לו אלפים רבים של קוראים ומעריצים.

מה הוא בעצם אומר? הוא אומר שדרך החשיבה הקונבנציונאלית היא לא טובה. היא הייתה טובה עד שנות השלושים-ארבעים של המאה העשרים, (ביחס לאמריקה) כאשר אפשר היה לצפות לעתיד טוב, חיסכון ופנסיה מכובדת באמצעות משרה בחברה גדולה.

אך כיום אין יותר ביטחון במקום עבודה. אנשים נודדים בין חברות ולא מובטח להם דבר מבחינת זכויות פנסיה טובות - אלא אם כן הם מוודאים עבור עצמם את העניין.

בנוסף לכך, קיוסאקי מציג את הוויית השכיר כהווייה של עבד. לעבוד עשרות שעות בשבוע, ללא שכבת ביטחון ממשית ולשקוע בחובות כבר מתחילת החיים היצרניים שלך - בגלל עידוד הממשלה והבנקים לקחת עוד ועוד הלוואות ולרכוש עוד ועוד רכוש.

קיוסאקי אינו ממליץ על לקיחת משכנתא - למעשה הוא מאוד נגד לקיחת הלוואה לעשרות שנים שמשעבדת אדם לבנק שלו. התחושה של בעלות על נכס דלא-ניידי כאשר למעשה אתה משועבד לו ולבנק היא תחושה כוזבת. הדבר אינו סותר השקעה בדירות ובתים - כל עוד המימון אינו מציב אותך על פיהו של בור עמוק מאוד לאורך עשרות שנים.

קיוסאקי מטיף לעצמאות כלכלית דרך הקמת עסקים שמסוגלים לפעול באופן עצמאי וכמעט אוטומטי. המבנים עליהם הוא מדבר מנוהלים על ידי אנשי אמון והבעלים יכול להשאיר אותם רצים בצורה עצמאית לפרקי זמן ארוכים, וכאשר יחזור הם עדיין יהיו מצליחים ומניבים תשואה.

אגב, לפני פחות משנה, אחת מהחברות שבבעלות קיוסאקי הגישה בקשה לפשיטת רגל עקב חובות של 24 מיליון דולר. אך לא ניתן להסיק מכך כי הוא בצרות כלכליות. להיפך. שוויו עדיין עומד על כ-80 מיליון דולר.

קיימים עשרות אם לא אלפי ספרים של "מומחים מטעם עצמם" שמנסים לשכנע אותנו כי סיר הזהב בקצה הקשת בענן הוא לגמרי בהישג יד. ועדיין, רק מספר מועט של ברי מזל מצליחים להגיע לעצמאות כלכלית ברמה גבוהה. כך שזה לא בלתי אפשרי, רק לא קל במיוחד.