פלאפי הארנב המעופף

אז חזרתי לביקור השנתי שלי. אולי הארוך האחרון לתקופה כלשהי..

כתבתי פוסט בפייסבוק לגבי הרשמים שלי מהשבוע וחצי שהספקתי להיות כאן. ולמרות שהתאמצתי (באמת) להיות ההיפך משלילי, ואם ביקורתי אז עם כיוונים לתיקון - אמרו לי שיצאתי ביקורתי.

טוב.. זה כנראה הלך הרוח בארץ ממילא. זה תמיד היה ככה. אנשים נכנסים אחד לשני לעניינים בין אם מבקשים מהם או שלא, אבל כמו שהגמל אינו רואה את דבשתו - הם לא מסוגלים לקבל ביקורת בעצמם.

ולמרות שאני כבר בחו"ל מספר שנים, וחלק מהשריטה הזו כבר נרפא במידת מה (עם תשומת לב פעילה בעיקר), כאשר אני חוזר לארץ הכול חוזר לסורו - כי כמעט כולם מסביב עושים את זה וקשה להמנע.

אבל אני מבטיח: אני אעשה כל מאמץ להמנע מההרגל הקלוקל הזה.

אני גם לא מצליח להמנע מהשוואות. בעיקר כאשר אני מתגורר במדינה שעל פניה יש לה הרבה קווי דמיון לישראל:

סינגפור.

מדינה קטנה, צפופה, מוקפת אויבים... אבל כאן פחות או יותר מסתיים הדמיון.

בעוד בישראל ממשלה מחזיקה מעמד בממוצע שנתיים או שלוש, בסינגפור ממשלה רצה את מלוא התקופה שלה וגם אותה מפלגה נבחרת שוב ושוב. לא, זו לא דיקטטורה ולא שלטון יחיד. זו גם לא דמוקרטיה במלוא מובן המילה, אבל תהיו ברורים בדבר אחד: העם יוצא לבחירות כל ארבע שנים, ואם הוא לא היה מרוצה מהתפקוד של הממשלה - היא הייתה עפה על טיל.

מעבר ליתרונות הברורים של ממשלה שרצה את מלוא התקופה וגם דיי בטוחה בהמשך, יש בסינגפור תכנון קדימה ל-25-50 שנים. תעצרו רגע ותדמיינו את זה. 25 שנים קדימה. תכנון שגם מתממש.

דוגמא: הרכבת הקלה של תל אביב. תוכננה אכן לפני עשרות שנים. התבצעה לאחר כמה וכמה ממשלות. זמן ביצוע מתוכנן לקו הראשון (האדום)? 2021. וזה לאחר דחיות ולבסוף הלאמת הפרוייקט.

סינגפור? ב-1967 הם הבינו שהם יזדקקו למערכת להסעת המונים ב-1992 (!!!), והתחילו לתכנן. ב-1983 הם התחילו עבודות על הקו הראשון שהחל לפעול ב-1987. מאז עברו 28 שנים, נוספו ארבעה קווי רכבת נוספים, וכבר עובדים על עוד ארבעה. בממוצע, כל יום עוברים ברכבת הקלה (מתחת ומעל פני הקרקע) כ-2.8 מיליון אנשים.

וזו רק דוגמא אחת ספציפית. העניין הוא לא הדוגמאות הנקודתיות, אלא הלך הרוח, היעילות, והעובדה שלא רק מדברים הרבה ועושים מעט, אלא ההיפך. בניית גורד שחקים ממוצע (50 קומות כיום) בסינגפור: כשנתיים. וזה כולל את האישורים, ההכנות וכדומה.

אני לא מנסה להדגיש את חוסר היעילות של ישראל, אלא לאן ולמה אפשר וצריך לשאוף ולכוון. ולא לומר שזה בלתי אפשרי, או לחפש תירוצים מעל ומתחת לאדמה. הכלכלה של סינגפור היא מהעשירות בעולם, וזאת ללא מחצבים, משאבים או מקורות אנרגיה משלהם. כמעט כל הסחורות והמזון בסינגפור מיובאים מחו"ל. הם לא זולים ויש סימנים לכך שחלק מהמחירים מתואמים, אבל בסה"כ הם עדיין לא יקרים במיוחד בהתחשב בכוח הקנייה של האזרח הממוצע המקומי. גם המיסוי ממש לא כבד.

אזרח ממוצע שם מסוגל לקנות מותגים יוקרתיים כמו גוצ'י ואחרים - לא כל יום, אבל מידי פעם. כי הכסף שלו לא נשאב על ידי הממשלה. ההיפך, הממשלה מידי פעם מחזירה עודפי מיסוי אל האזרחים. ישירות לחשבונות הבנק שלהם!

אז תסתכלו על הפוסט הזה כאופק אפשרי. כמה טוב יותר יכול להיות בישראל אם האזרחים יסתכלו מעבר לניגודים בינהם אל המשותף בינהם. אל הדברים שכולם רוצים וכולם שואפים אליהם. רווחה, אושר, אפילו על ביטחון אפשר יהיה להגיע להסכמה מתוך עבודה משותפת על נושאים כלכליים חברתיים.

מה דעתכם?

במקרה, גם כאן בסינגפור, החום שובר שיאים ובשונה מאשר בדרך כלל, אין גשם שמלווה אותו.

אבל מצוקה מביאה הומור וכל מיני יציאות יצירתיות. הנה כמה שמצאתי בפייסבוק:

(לא רוצה לומר כמה חם בחדר שלי, אבל שני הוביטים הרגע עברו וזרקו לכאן טבעת)

הנה משהו מיוליה פולטורק מפייסבוק:

כמה חם לי? צעקתי על עצמי עכשיו "תחזרי לרוסיה!!!!"

והנה עוד משהו מפייסבוק:

והנה עוד תרומה של פייסבוק:

(כמה חם היום?! ניסיתי, לא עובר ל 5)

הנה עוד פראפראזה על ההוביטים מקודם:

כמה חם היה היום? בוא נאמר ככה: שבט של פרה-קולומביאנים מקוסטה-ריקה זרק לי בתולה למרפסת

ואחרון אחרון חביב, כדי שלא תתעייפו:

נו טוב, עוד אחד ודי:

לאחרונה, הזדקקתי לאתר יעד לטיול משפחתי. בין האפשרויות עלו טאייפיי (הבירה של טייואן) ובנגקוק (הבירה של תאילנד). וכך בהינף יד שתי האפשרויות הללו הפכו לבעייתיות:

1. בשבועות האחרונים משתוללת סופת טייפון בטאייפיי, שתהיה בעייתית כשנרצה.. להלך ברחובות העיר.

2. אחת מתוך שלוש פצצות TNT שהוטמנו בבנגקוק התפוצצה והרגה כמעט 20 איש, כאשר מעל מאה נוספים נפצעו. כחצי מההרוגים - תיירים.

אז מה עושים? ישראל יקרה לנו (ובוא נהיה כנים, גם לא הכי בטוחה אם מסתכלים על זה), וכרגע אני ממילא לא בארץ. מחפשים יעדים אחרים. ואז רואים שבעצם, המון דברים לא טובים קורים בעולם - ורובם דווקא לא קשורים לטרור, אלא לאירועי אקלים ואירועים סייסמולוגיים:

• הר הגעש קוטופאקסי (Cotopaxi) באקוודור מראה סימנים של התפרצות קרובה. וכשהוא מתעטש, זה מאיים על חייהם של מעל 300 אלף בני אדם בטווח הזמן הקרוב, והרבה יותר בטווחי זמן בינוניים ורחוקים - שלא לדבר על השפעות על מזג האויר הגלובלי.
• יפן עומדת לפתוח את אחד מהכורים הגרעיניים שלה לייצור חשמל, ומעבר לנושאי בטיחות גרידא, עולות שאלות הקשורות להר געש פעיל בשם סאקוראג'ימה (Sakurajima) שאינו רחוק מדי מהכור המדובר. התפרצות הר געש + כור גרעיני = צרות שאף אחד לא רוצה.
• רעידות אדמה קורות כיום כעניין של יום יום. רובן חלשות באופן יחסי ולא "עושות גלים" באופן משמעותי. לדוגמא, ביממה האחרונה בלבד היו רעידות אדמה "קלות" באיזור המפרץ של סן פרנסיסקו בקליפורניה, בקנדה, במיזורי ועוד. קליפורניה יושבת על חיבור בין לוחות טקטוניים בדומה לישראל, ורעידות אדמה הן דבר נפוץ, אך הגל האחרון מתואר על ידי מומחים כ"נחיל" (Swarm) של רעידות אדמה, ועלול להוות הקדמה למשהו רציני הרבה יותר בהמשך.

כיום, קשה יותר מאי פעם לשים אצבע על המפה - בין אם מדובר בארצות עולם שני ושלישי, או ארצות עולם ראשון, ולמצוא מקום שקט פוליטית, סייסמולוגית או אקלימית. אז לאן אתם מתכננים לטוס?