פלאפי הארנב המעופף

כן, נדוש.

אבל ברצינות רגע. אתם לא מרגישים שדברים קורים מאחורי הקלעים?

כמה "צירופי מקרים":

* תגובות להתעוררות הגלובלית נגד בעלי ההון והבנקים שפשטו את הרגל ומגלגלים את חובותיהם והפסדיהם לציבור - הפגנות של התארגנויות ספונטניות דוגמת "לכבוש את וול סטריט" נתקלו בהתנגדות אלימה בלי שום התאמה להפגנות עצמן שהיו שקטות ומתורבתות. וזה באמריקה עם מגילת הזכויות שלהם. וכן, אני יודע שדברים השתנו אחרי 9/11 בארצות הברית, אבל לא מדובר פה בטרוריסטים. אלא באזרחים שבאו לזעוק את זעקתם נגד ממסד שנשלט על ידי כסף ופועל מיידית ובאלימות קשה נגד כל מי שנתפס כאיום. הם שלחו את המשמר הלאומי נגד כל פעולה של "לכבוש את וול סטריט"! זה אגב אסור על פי החוק האמריקאי כי זו הפעלה של כוח פדרלי נגד אזרחים. כוח פדרלי מופעל נגד טרוריסטים בעיקר, ובמקרי חירום בלבד בהזדמנויות אחרות. מישהו הרים את הטלפון וגרם לזה לקרות. וזה היה צריך לעבור בדרגים הגבוהים ביותר!

* בואו נחזור לארץ הקטנה שלנו: יש לנו חוקים לחופש דיבור, דמוקרטיה, התארגנות. אין חוקה, אבל יש כמה חוקי יסוד. למשל, מותר לקיים הפגנה עם פחות מחמישים אנשים, ללא כל רשיון וכל צורך בתיאום משטרתי, כל עוד שומרים על הסדר ולא יוצרים מטרד ציבורי (רעש, לכלוך, אורות עזים וכדומה). זה החוק.

האם זה מתקיים? לא תמיד.

האם אנשים מודעים לזה? לא במיוחד. שומעים הרבה על הפגנות לא חוקיות. אין חיה כזו במשטר דמוקרטי. כל הפגנה היא חוקית.

אם הפגנה הופכת לאלימה, מפעילים כוחות שיטור כדי להגן על האזרחים וסביבת החיים שלהם. בתיאוריה.

במציאות, כוחות שיטור נשלפים בארץ למטרות פוליטיות מובהקות. אני לא מדבר על הפגנות ענק. אני מאוד מקווה שזה לא יגיע לכך, כי בינתיים הם יודעים שלא יגיבו לזה טוב מדי וזה נותן שסתום לשחרור לחץ לעם ישראל.

אבל במקרים קטנים יותר, וכן אני מדבר על מחאת האוהלים. באירועים הגדולים הם לא נגעו ונתנו רושם שהם מעודדים ותומכים. אבל אחרי שהבום הגדול שכך קצת, הם הוציאו פקחים וכוחות שיטור לרחובות, ופשטו על אוהלים שבמשך שבועות ארוכים שהו שם, וכן, היוו מטרד במרחב הציבורי, ופינו אותם בלי קשר לאם יש לאנשים מקום ללכת אליו או לא. כל העניין עם אוהלים שמהווים מטרד זה שזו הנקודה בדיוק. אנשים לא עושים כלום אם לא נכנסים להם למרחב האישי שלהם. בעיקר בארץ שכאן פותחה וטופחה האדישות לרמה של אמנות. האוהלים ישבו כמו עצם בגרון לשלטון. כל עוד הם היו שם בחוץ, לתקשורת היה מה לצלם, את מי לראיין ודברים יכלו להתפתח. ברגע שפינו את האוהלים, פיצלו את האנשים. גם אם הם עברו לבניין כזה או אחר, האטרקציה כבר פחות מעניינת ועוברים לסיפור הבא.

אני אופטימיסט גם כשאני פסימי. אני חושב שברגע שהחתול הזה יצא מהשק, גם נסיונות דיכוי ואוכל ושוטים לא יחזירו אותו לשק הזה. רואים התעוררות בארץ והיא קורית לא רק בתל אביב אלא בהרבה מקומות אחרים. אנשים לא רק התעוררו אלא משתמשים באינטרנט כדי לתקשר אחד עם השני, לתאם פעולות, ולקדם אג'נדה חדשה שהיא על-פוליטית וחברתית-כלכלית מובהקת. בלי קשר לאיזה צד התחיל בפוליטיקה (שזה אגב דבר שהשלטון מנסה נואשות להדגיש, כדי להפוך את הסיפור לפוליטי-מלוכלך, ולגרום לו לאבד את הלגיטימיות שלו), צריך להסתכל על הדרך, ועל המטרה.

הדרך: הפגנות לא-אלימות, קיום דיאלוג ורב-שיח בין אנשים. גם כאלה שמרגישים שהם שונים מדי אחד מהשני.

המטרה: שיפור החיים במדינה הזו. בכל צורה ודרך שאפשר. בין אם זה שינוי צורת המשטר, חרם צרכני להורדת מחירים, החלפת אדם זה או אחר, או כל אפשרות שעולה על הדעת ועוברת מספיק אנשים וצוברת הסכמה מירבית.

אז כן, אני מאמין שקיים קשר. בין אם זה קשר בכל ארץ שמסתכלת על הרווח כמטרה והחיבור בין הון לשלטון בה הוא חזק ויציב. ובין אם זה משהו גלובלי יותר. קשר בין המדינות החזקות כדי להמשיך את השלטון הכלכלי הזה ולהשאירו בידיים של העשירים תוך כדי דריכה על כל השאר.

אני מאמין גם שזה לא יעבוד להם. אחת מהסיבות לכך היא הגלובליזציה שהם כל כך טיפחו כדי להאדיר ולחזק את העסקים שלהם. החיבור הזה בין כל האנשים יהיה בעוכריהם. זה יצא משליטתם, ואת השד הזה אי אפשר כבר להחזיר לתוך הבקבוק. האינטרנט כיום נותן לאנשים לדבר, לתקשר, להפרות אחד את השני ברעיונות וסמלים, וגם להתגונן ביחד נגד אלה שרוצים לדכא למטרותיהם האישיות.

אני לא גדול בציטוטים, אבל מצאתי את זה ברשת וזה נראה לי חשוב מכדי להזניח:

מ' כמו מחאה

מאת יאיר לפיד

נקרא לו מ', על שם המחאה.

האיש לא רצה בתחילה לגלות את שמו. הוא מעולם לא דיבר עם התקשורת, ואילמלא התסכול הצורב של החודשים האחרונים קרוב לוודאי שגם לא היה מדבר עכשיו.

רק בשיחה השניה הסכים לגלות מיהו, בתנאי שהפרטים יישארו חסויים. מותר לומר רק שמ' הוא עובד בשירות המדינה, אחד מעשרות אנשי המקצוע שמונו לסייע לוועדת טרכטנברג לגבש את מסקנותיה.

"בשלב די מוקדם התחלנו לטפל בנושא הדיור," הוא מספר, "בהתחלה הכל היה בסדר. העקרון הבסיסי של טרכטנברג היה פשוט. הוא אמר, 'אנחנו נעזור רק למי שמוכן לעזור לעצמו'. מי שלא יוכיח שניסה למצות את כושר ההשתכרות שלו, לא יקבל עזרה בדיור."

"מיצוי כושר ההשתכרות," למי שלא מכיר את עולם הביטויים הממשלתי, פירושו אנשים עובדים. אלה שקמים בבוקר, הולכים לעבודה, ולא מצפים מאף אחד לשלם את החשבונות שלהם.

- כולכם הסכמתם על זה? שאלתי.

"מקיר לקיר. זה היה מקובל על כולנו. בהתחלה אפילו אנשי משרד השיכון, שעבדו מולנו, אמרו לנו בשיחות אישיות שזה הדבר הנכון לעשות. לא רצינו עוד פעם לבזבז מיליארדים על בטלנים שמסרבים לעבוד. לא חשבנו שתהיה עם זה בעיה, כי מיצוי כושר ההשתכרות הוא תנאי סף לקבלת סיוע שמשרד השיכון בעצמו קבע כבר לפני שנים."

- ומה קרה אז?

"קרה אריאל אטיאס."

שר השיכון, מסתבר, לא התרשם במיוחד מהמחאה, גם לא מהכוונות הטובות של טרכטנברג. החל מהדיון הראשון היה רק דבר אחד שהיה חשוב לו: להוריד את הסעיף על כושר ההשתכרות ולהחליף אותו בשני קריטריונים חדשים-ישנים: מספר הילדים, ומספר שנות הנישואין.

למקרה שלא הבנתם, הוא רצה לוודא שהחרדים יקבלו דירות בלי שייצטרכו לצאת לעבוד.

בין אנשי המקצוע סביב מ' הצטבר לא מעט כעס. "תחשוב על זה", הוא אומר, "מומחים מכל המשק באים להעיד בפנינו, מאות שעות דיונים, אלפי שעות עבודה, עשרות גופים שבאו והשמיעו את דעתם, ואטיאס לוקח את הכל, זורק לפח ועושה מה שבא לו".

ההמלצה של טרכטנברג היתה שהממשלה תורה למנהל מקרקעי ישראל לאמץ את הקריטריונים שהוצעו בדו"ח הוועדה. אטיאס לא התרשם. בשיחה סגורה עם ראש הממשלה הוא סיכם עם נתניהו על ביטול החובה למיצוי כושר ההשתכרות. בטיוטת ההחלטה על פרק הדיור שהופצה למשרדי הממשלה השונים, נושא הקריטריונים פשוט הושמט.

אני, אגב, חושב שגם חרדים צריכים לגור איפשהו, ואפילו שראוי לתמוך בהם בדיור, אבל רק בתנאי שייצאו לעבודה. הדיל הנוכחי של אטיאס רק מבטיח את זה שעוד דור של חרדים יזכה לפרס על זה שהוא חי על חשבון מעמד הביניים ההולך ונחלש. זה לא הוגן, זה לא הגון, וזה בדיוק מה שהבטיחו לנו שלא יקרה הפעם.

אם אתם מתרגזים עכשיו - כמו מ' - אתם מוזמנים ללכת להפגין. היות והגיע החורף, אתם יכולים אפילו לעשות את זה בלי לצאת מהבית.

איך?

לא מסובך: באתרי האינטרנט של משרד השיכון ומשרד ראש הממשלה יש מקום מיוחד המיועד לפניות הציבור. על פי החוק מחוייב המשרד לענות לכל פניה שלכם תוך 30 יום.

כשירות לציבור, הנה הכתובות הרלבנטיות (או שאתם יכולים פשוט לעשות גוגל):

משרד השיכון

משרד ראש הממשלה

אם כל אדם שהמחטף של אטיאס מעצבן אותו ישלח פניה שבה ידרוש הסבר לשערורייה, המשרד יקרוס תחת העומס, ובהזדמנות זאת השר יגלה מה חושב הציבור על כך שעושים צחוק מהמחאה שלו.

אני מאמין שאם כל מי שקורא את זה יפיץ, וגם יכתוב בעצמו דרך הלינקים המצורפים, ההשפעה תהיה מיידית ומשמעותית.

קצת עצוב לי על אריאל אטיאס שדווקא עשה הרבה דברים טובים לפני כן בתפקידו הקודם כשר התקשורת.

עכשיו נראה איך דברים ימשיכו..

זה נכון. כולנו מפלצות אנוכיות.

כל מה שאנחנו עושים זה בשביל עצמנו. וזה כולל מעשים "אלטרואיסטיים".

את אלו אפשר לתייג תחת "הרגשה טובה" - או במילים אחרות, להרגיש שאנחנו טיפה יותר טובים מכל אחד אחר.

אני לא אומר שטוב לב, או רחמים (לא עצמיים), או כל תכונה טובה אחרת - לא קיימים. הם קיימים. אבל בבסיסם הם משרתים מטרות אנוכיות.

גם כאשר נדמה שמישהו עושה משהו לגמרי ממניעים של אהבה לאחר, ביטול העצמי וכו' וכו' - אי אפשר לומר שזה נקי ממניעים של אהבת העצמי.

למה זה חשוב? כי הרבה אנשים מרגישים שמשהו חסר להם בחיים. כמו מין גירוד פנטום כזה. משהו שיוצר חוסר נוחות, אי שקט. הרבה תורות ודתות מנסות להעביר את המסר שבשביל להתקדם מבחינה רוחנית צריך להגיע להתעלות. וחלק מההתעלות זה ביטול העצמי. אפילו לשניה.

לי זה קשור עם האטת המחשבות עד ריקון הראש מתנועה של כל מחשבה. זה קרוב לבלתי אפשרי.

אולי זה חלק מהאבולוציה של האדם. אם האדם יישאר בחיים מספיק זמן (ולא יכחיד את עצמו או ייעלם כתוצאה מאסון טבע זה או אחר) - אז אולי פעם נגיע למקום מבחינה נפשית שיאפשר לנו לעבור לשלב הבא של קיום. 

אם נצליח להפסיק להיות קטנוניים. אולי.