פלאפי הארנב המעופף

אני יודע שהתמונה לא לגמרי קשורה לנושא, אבל היא נראית נחמד.

אינטרנט - זה טוב וזה גם רע.

זה כמו לומר שחשמל זה טוב (או רע) או עננים זה טוב (או רע).

זה שם, ומה שאנחנו בוחרים לעשות עם זה מגדיר את התכונות של האינטרנט לטוב או לרע.

מה שכן, זה ממכר, וזה לא דבר טוב במיוחד. (ואני מדבר כמכור כבד)

זה גוזל זמן, ומחזיק את כל הסממנים של התמכרות. כמו כל סם אחר.

עם זאת.. יש לזה הרבה יתרונות - אפשר לעשות המון באינטרנט. צריכת מדיה ומידע אף פעם לא הייתה כל כך קלה כמו עכשיו. תקשורת בין אנשים מרחוק - גם כן.

בקיצור, אין לי המון מה לומר על הנושא ואני יותר חושב על הפוסט הבא

זה בדיוק ההרגשה עם הטלפון. אני לא יודע כמה זוכרים איך היו החיים לפני הטלפון הנייד.

אני זוכר. היה לנו הרבה יותר זמן, והרבה יותר נינוחות, שלווה, ופרטיות.

אנחנו הכנסנו את המכונות האלה לחיים שלנו בשם הנוחות. אבל בשם ה"נוחות" הקרבנו הרבה מאוד.

קודם כל, אפשר להשיג אותנו בכל מקום. זה דבר מאוד לא טוב. במיוחד בענייני עבודה.

דבר שני, אנחנו מרגישים שמשהו חסר אם אין לנו את הנייד. זה סימן ברור וצעקני להתמכרות פשוטה.

ומעבר לזה, אתם לא שמים לב שאנחנו כל הזמן זזים? כשיש לנו סלולרי, אנחנו מרגישים את הצורך לנצל את העובדה שיש לנו טלפון שאפשר ללכת איתו, אז אנחנו מדברים גם בזמן נסיעה, הליכה, ריצה, ליד אנשים, בזמן פגישות, כשאנחנו נוסעים בתחבורה הציבורית (שזה ממש מעצבן אגב), ויש כאלה שגם בשירותים (איכסה!!).

בזמנים שאני זוכר, שזה לא עד כדי כך הרבה זמן אחורה, אנשים השתמשו עדיין בטלפונים הציבוריים ליצור קשר אם הם היו רחוקים מהבית, ושום דבר רע לא קרה. להיפך. אני מאמין שאנשים קראו יותר, דיברו יותר פנים אל פנים, ובאופן כללי פחות התקרנפו והתעלמו אחד מהשני. שלא לדבר על כתיבת מכתבים במקום הודעות טקסט ב-200 תווים או פחות.

אם אני מדבר בנוסטלגיה, זה בגלל שאלה באמת היו זמנים טובים יותר. במקרה הזה, הטכנולוגיה גרמה לנו להפוך ליותר מפגרים. לדעתי.