אריק איינשטיין נפטר אתמול בלילה, בגיל 74, עקב מפרצת באבי העורקים.
עצוב לי לא רק בשבילו, אלא בשביל קהל המעריצים והאוהבים העצום שהוא השאיר אחריו.
זה מזכיר לי את האמרה "אם עץ נופל ביער, ואין מי שישמע, האם הוא באמת נופל?" - במקרה הזה, העץ הוא ענקי, הרעש הוא עצום, והרבה שמעו ויזכרו.
אט אט, נעלמים הענקים של הדור הישן. אלה שבאמת באו בשביל המוסיקה, או בשביל אחרים, ולא בשביל האדרת עצמם, או בשביל הכסף.
כל מה שנשאר זה המוץ של התבן. אלה במשקל נוצה שפרחו לרגע ונעלמים תוך שנה שנתיים. כן, יש זמרים וזמרות עם קול טוב או אפילו מעולה, אבל כבר אין להם תוכן, אין להם עומק כמו של הזמרים מהדור של אריק. אולי בגלל שהם לא באמת חוו את הקשיים של אז.