פלאפי הארנב המעופף

רוב האנשים כבר מכירים ויודעים מה זה ריטלין, אך עבור אלה שלא ממש מבינים, הנה סיכום קצר מוויקיפדיה:

מתילפנידאט היא תרופה פסיכוטרופית המוכרת בשם המסחרי ריטלין ומשמשת לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולנרקולפסיה. התרופה שייכת לקבוצת הפנתילאמינים ודומה, בין היתר, לאדרנלין ולאמפטמין. הנוסחה הכימית המולקולרית היא (C₁₄H₁₉NO₂). התרופה פועלת על מערכת העצבים המרכזית, ובנסיבות מסוימות (כמו היפראקטיביות) יש לה השפעה מרגיעה, אם כי למעשה, למתילפנידאט השפעה מעוררת (פסיכוסטימולנטית) ברמה המוחית.

הרעש הגדול לגבי ריטלין קשור לשימוש הנפוץ בו אצל ילדים המאובחנים עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (נסו לומר את זה חמש פעמים מהר!). הטענה היא שמדובר בסם לכל דבר ועניין והנזק שעלול להצטבר במוחות שעדיין גדלים ומתפתחים עשוי להוביל לתופעות נוראיות - בינהם פסיכוזות, הזיות, פירכוסים וסכיזופרניה. וכמובן שינויי התנהגות ואופי.

 קשה לומר אם זה נכון או לא (אצל ילדים), אך אין ספק שהתרופה נמצאת בשימוש נרחב ומקלה על אלפי אם לא מאות אלפי הורים בטיפול בילדים המפגינים היפראקטיביות וחווים קשיי ריכוז ברמות שונות.

לגבי מבוגרים, קל יותר להשתמש באופן בחירתי ובהתאם לצורך - בלי לעשות שימוש יומיומי בתרופה.

כמובן שאני מדבר על זה מנסיון אישי. הלכתי לאבחון מיוזמתי בשלב מתקדם בחיים, והתחלתי לקחת ריטלין בהזדמנויות שונות.

החוויה האישית שלי היא מעורבת. אין ספק שיש הבדל משמעותי ומדיד בין ההתנהלות ביומיום ללא ריטלין ועם הפרעת קשב, ובין ימים שבהם אני לוקח את הכדור.

בדרך כלל, אני נוטה לנדוד ולקפוץ מעניין לעניין, עם יכולת מינימלית להתרכז בנושא מסוים ולהגיע ולסיים את המשימה. עם ריטלין (למעשה קונצרטה שזו גרסה מושהית המשפיעה לאורך 8-12 שעות, ומורידה את המינון בהדרגה, שזה גם יתרון), אני יכול גם לשבת ולסיים משימה מההתחלה ועד הסוף, וגם מוצא שהפרעות חיצוניות כמעט ולא נרשמות אצלי. וזאת בניגוד לחוויה היומיומית שבה כל רעש קטן משגע אותי ולא מאפשר לי להתרכז.

כמו כל תרופה, ובעיקר תרופות מרשם מסוג זה (צריך לעבור לא מעט משוכות בשביל לקבל מרשם לריטלין, כמו גם לשלם סכומים לא נמוכים), יש לה תופעות לוואי. התופעות שונות בין אדם לאדם, אך אצלי מדובר בהתייבשות, חוסר תאבון (שהוביל את ריטלין לשמש לפעמים ככדור הרזיה), וכאבי ראש.

אני מודע להשפעה של ריטלין על הכימיה של המוח (אגב, רוב התרופות משפיעות על הכימיה - של הגוף או של המוח), אך עושה שימוש מושכל ומוגבל ביותר בכדור.

לפעמים אני מרגיש פספוס בגלל שלא הייתי מודע לבעיה שלי בזמן הלימודים - הן בבית הספר, והן באוניברסיטה - מה שעיכב אותי והקשה עליי מאוד. ריטלין עשוי היה לשנות את החיים שלי מקצה לקצה בתקופות הללו.

אני משתדל בדרך כלל להמנע מתרופות, ומעדיף פתרונות טבעיים - צמחים, תבלינים, או שינוי הרגלים (שתיית ארבע כוסות מים כל בוקר עושה פלאים).

אבל במקרה הזה, ולמרות שזה כביכול הפתרון הקל, מצאתי בריטלין פתרון אמיתי שעובד.

יכול להיות שבהמשך החיים אשלם על השימוש בריטלין בצורה כזו או אחרת למרות שעד לשנת 2008 לא נמצאו הוכחות לקיומן של תופעות לוואי ארוכות טווח עקב השימוש בתרופה ואחריו. והמחקרים על נגזרות הסם נערכים מאז שנות החמישים והשישים של המאה העשרים.

בארץ, רק מאז 2011 ניתן לרופאי משפחה להנפיק מרשמים לריטלין וזאת לאחר אבחון ומכתב מרופא מומחה, פסיכיאטר או נוירולוג.

מה אתם חושבים על ריטלין? האם הוא הזאב הרע של תרופות פסיכיאטריות, או שהוא כלי עזר שנחוץ לפעמים?

אינתיפאדה (בערבית: انتفاضة, תעתיק מדויק: אנתפאצ'ה, "התנערות, התקוממות") הוא שם שניתן לשתי התקוממויות של הפלסטינים מול ישראל. זו ההגדרה על פי וויקיפדיה.

עכשיו מדברים על ההתקוממות השלישית. הסיבות שמובילות אליה שונות מאילו שהובילו לאינתיפאדות הקודמות. כרגיל, משתמשים באירועים כמו התאבדות של נהג אגד מזרח-ירושלמי כזרז, אבל חומרי הבערה האמיתיים נמצאים במדינות ערב, ובעיקר בעיראק ובסוריה - מעוזי האירגון הידוע בשם "דאעש" או IS - "המדינה המוסלמית".

התחזקות ארגוני הטרור הללו והמשך הלחימה שלהם נגד כוחות מערביים מהווים השראה לפלסטינאים ולתומכיהם לביצוע מתקפות טרור בסגנון גרילה מתוך מחשבה שהדבר יחליש את עורף האויב ויביא ללחץ על הממשלה להגיע להחלטות מדיניות שיטיבו עם הפלסטינאים.

אני מאמין שהם טועים טעות מרה. כבר ניתן לראות כיצד בעשר-עשרים השנים האחרונות מעשי הטרור רק דחפו את שיווי המשקל הפוליטי לכיוון ימין - כלומר, הסיכויים רק גדלים לפעולות התקפיות ולא רק הגנתיות כנגד גורמי הטרור - הן במזרח ירושלים והן בעזה והגדה המערבית.

מתקפות טרור כגון זו שהתרחשה הבוקר בבית כנסת בירושלים רק יוסיפו חומרי בערה למדורה שכבר בוערת בכנסת, ויביאו לבכי של הפלסטינאים לדורות - כאשר יעלו לשלטון גורמים ימניים שלא יעשו את החשבון האם ישראל נוהגת באנושיות במהלך כזה או אחר.

אומרים שערבים אינם מתייחסים בכבוד למראי חולשה (גם רחמים נחשבים חולשה). נראה שהם דוחפים את ישראל למקום שבו לא תראה חולשה יותר, על חשבונם ולאורך זמן.

זה יפגע גם בהם, וגם בנו, בישראל. המושג "יפה נפש" כבר הפך למאוס בגלל הזלזול של תומכי הימין בו. אך מי שמחק את היופי והטוב שבתוכו, מה עושה אותו טוב יותר מאלה שהוא הורג?

גב' וולוביץ' (Mrs. Wollowitz), או יותר נכון, השחקנית קרול אן סוסי שנתנה לדמות חסרת הפנים את קולה הצווחני במהלך שמונה עונות של "תיאוריית המפץ הגדול", הלכה לעולמה לאחר שמחלת הסרטן הכריעה אותה.

לא הכרתי ולא ידעתי מיהי השחקנית שמאחורי הקול עד שהגיעה החדשה העגומה הזו על מותה, אך ידעתי שיש שם כישרון גדול. קל יותר להבין כישרון כאשר נזקקים לפחות חושים כדי לקלוט אותו.

כן, זו רק סדרת טלוויזיה משעשעת שמידת הנגיעה שלה לחיי היומיום שלנו נמוכה עד בלתי מורגשת, אך אלה הליצנים של הדור המודרני. האנשים שמצליחים לגעת בך דרך המסך בלי שתראה אותם פנים אל פנים, ולגרום למיליונים לחייך או לצחוק.

בשונה מרובין וויליאמס שנכנע לאחר מאבק רב שנים בדיכאון, התמכרויות שונות, בעיות נפשיות וחוליים פיסיים, השחקנית הזו נפטרה מסרטן לאחר תקופה קצרה יחסית אך בגיל דומה - 62.

עצוב.