פלאפי הארנב המעופף

כמו תולעת בתפוח, כך המחשבות אצלי בראש. מסתובבות מפקפקות ונכנסות אחת בשניה.

האם אני בכיוון הנכון? האם אני מרגיש מה שאני אמור להרגיש? האם זה זה או שזה לא זה? מהו האושר?

האם זה כל מה שיש?

למה אני לא נותן לעצמי לפרוץ את המעגל הזה? למה אני לא יוזם יותר ועושה יותר וחושב פחות וטוחן חלומות במקום מעשים?

אני יודע שיש לי את היכולת לבצע ולא רק לחלום. הוכחתי את זה לעצמי בעבר. אבל איפשהו בדרך המוטיבציה שלי נפלה ונעלמה. ועכשיו אי אפשר לחזור אחורה בדרך המהירה של החיים כדי לחפש אותה דרוסה או מעוכה בצד הדרך.

אפשר רק לנסות וליצור חדשה, או למצוא מטרה ששווה לאמץ. איפה יש מטרה ששווה להתרגש בשבילה? שתרגש אותי מספיק כדי לקום ולעשות במקום רק לחשוב ולחלום?

אני מתקרב למסלול הצפוי של החיים, וזה מפחיד אותי מאוד, ועם זאת, נראה שמפחיד אותי יותר  הלא ידוע. ושם הפיתרון שלי נמצא. בקפיצת ראש לבריכה שעומקה לא ידוע, וגם לא אם יש בה בכלל מים.

סרטים. כל כך הרבה מה לעשות וכל כך לא בא לי לעשות כלום..

גם בעבודה, וגם בכלל. זה מין דווקאיות כזאת - שבדיוק בשיא הלחץ יורד לי כל החשק ו/או הרצון לעשות ולפעול.

נראה לי שזה מין אנטי מובנה כזה שיש בי. אנטי לסמכות, אנטי לפקודות, אנטי לעשות מה שמצפים ממני ודווקא לעשות אחרת.

אז בגלל שאין ברירה (אם רוצים לשמור על העבודה, ולשמר מערכות יחסים), אז כן עושים, וכן פועלים. אבל בפנים התסכול בוער והידיעה שמה שאני עושה זה נגד ה"בפנוכו" שלי היא כמו שלט גדול שנפתח לי בתוך הבטן ועוצר לי את הנשימה.

וגם אם הייתי אומר "סטופ!" ומפסיק לעשות. אז השיעמום גם לא היה עושה לי טוב. אני כמו ספינה ללא יעד. היעד שאני מכוון אליו כרגע הוא יעד שבחרתי כברירת מחדל, בגלל שלא מצאתי את היעד האמיתי שלי.

ברירת מחדל זה על הפנים.

אבל זה טוב יותר מלעצור במקום. חייבים להמשיך לנוע.

המכונית בדרך לפירוק..

זה התחיל בתאונה קלה. באמת קלה. החלקתי על כביש רטוב ופגעתי קלות ברכב לפניי. אף אחד לא נפגע, ורק פלסטיקים נשברו, אצלו היה עיקום או שניים, ומכסה המנוע שלי התעקם.

אבל עקב ערך הרכב הנמוך יחסית שלי, האוטו הוכרז כטוטל לוס. יעני, לפירוק.

וכך פתאום, אני מוצא את עצמי בלי אוטו.

אני לא מהאולטרה-סנטימנטלים שנותנים שמות לאופניים שלהם, לאוטו, לסירה או לכל דבר אחר שאפשר לנסות להנפיש.

אבל זה מעצבן לאבד את הרכב בגלל תאונה כזו קטנה.

ועכשיו צריך גם להתחיל לחפש רכב אחר.

טוב. די לקיטורים. אני אמצא אוטו אחר, ואפילו משופר לעומת הקאיה.

אם היום לא היה טוב כל כך, מחר יהיה טוב יותר, ומחרתיים עוד יותר!