פלאפי הארנב המעופף

זוכרים את התקופה לפני האינטרנט? אולי אתם לא מספיק.. זקנים בשביל זה, אבל אני כן. אני זוכר תקופה שבה לא היה אינטרנט, והיינו תלויים הרבה פחות בטכנולוגיה.

אלה לא היו חיים פחות טובים. הצורך הזה לשתף את כולם בהגיגים ומחשבות אישיים קם רק עם התקדמות הטכנולוגיה. אנחנו משתמשים כיום בטכנולוגיה כקב - תמיכה למישהו שצולע. הצליעה היא לא פיסית, אלא פסיכולוגית.

אין לי בעיה עם שיתוף הגיגים, רק עם שיתוף החיים עצמם. לשתף מחשבות על אקטואליה, אירועים כלליים, פוליטיקה וכדומה - סבבה. אבל לשתף את העולם במה אכלנו לארוחת בוקר ולמה אנחנו שונאים להתעורר מוקדם - זה סתם הקאה רגשית.

היכולת "להתפרסם" לשתי שניות ברמה גלובאלית גורמת לאנשים לעשות דברים מטומטמים או לפחות מטופשים, ואולי גם מקדמת אלימות לשם אלימות. דוגמא קלאסית לכך היא פרסום סרטונים ביוטיוב שבהם ילדים עשירים קונים גאדג'ט חדש ויקר (כמו השעון החכם של אפל, או אחד מהמכשירים האחרים שלהם) ומנפצים אותם מול המצלמה בצהלות אידיוטיות. זו דוגמא קלאסית להתנהגות אלימה - גם כאשר האלימות עצמה לא מופנית כלפי יצור חי.

בלוגים מהווים סוג אישי יותר של מדיה, ומשמשים אותנו ככלי לשחרור קיטור - דבר טוב כשלעצמו, אלא שהוא מרחיק אותנו מתקשורת בין-אישית ישירה - עם אנשים חיים ולא שמות על המסך.

האם אתם בעד, או נגד?

במקרה, גם כאן בסינגפור, החום שובר שיאים ובשונה מאשר בדרך כלל, אין גשם שמלווה אותו.

אבל מצוקה מביאה הומור וכל מיני יציאות יצירתיות. הנה כמה שמצאתי בפייסבוק:

(לא רוצה לומר כמה חם בחדר שלי, אבל שני הוביטים הרגע עברו וזרקו לכאן טבעת)

הנה משהו מיוליה פולטורק מפייסבוק:

כמה חם לי? צעקתי על עצמי עכשיו "תחזרי לרוסיה!!!!"

והנה עוד משהו מפייסבוק:

והנה עוד תרומה של פייסבוק:

(כמה חם היום?! ניסיתי, לא עובר ל 5)

הנה עוד פראפראזה על ההוביטים מקודם:

כמה חם היה היום? בוא נאמר ככה: שבט של פרה-קולומביאנים מקוסטה-ריקה זרק לי בתולה למרפסת

ואחרון אחרון חביב, כדי שלא תתעייפו:

נו טוב, עוד אחד ודי:

לאחרונה, הזדקקתי לאתר יעד לטיול משפחתי. בין האפשרויות עלו טאייפיי (הבירה של טייואן) ובנגקוק (הבירה של תאילנד). וכך בהינף יד שתי האפשרויות הללו הפכו לבעייתיות:

1. בשבועות האחרונים משתוללת סופת טייפון בטאייפיי, שתהיה בעייתית כשנרצה.. להלך ברחובות העיר.

2. אחת מתוך שלוש פצצות TNT שהוטמנו בבנגקוק התפוצצה והרגה כמעט 20 איש, כאשר מעל מאה נוספים נפצעו. כחצי מההרוגים - תיירים.

אז מה עושים? ישראל יקרה לנו (ובוא נהיה כנים, גם לא הכי בטוחה אם מסתכלים על זה), וכרגע אני ממילא לא בארץ. מחפשים יעדים אחרים. ואז רואים שבעצם, המון דברים לא טובים קורים בעולם - ורובם דווקא לא קשורים לטרור, אלא לאירועי אקלים ואירועים סייסמולוגיים:

• הר הגעש קוטופאקסי (Cotopaxi) באקוודור מראה סימנים של התפרצות קרובה. וכשהוא מתעטש, זה מאיים על חייהם של מעל 300 אלף בני אדם בטווח הזמן הקרוב, והרבה יותר בטווחי זמן בינוניים ורחוקים - שלא לדבר על השפעות על מזג האויר הגלובלי.
• יפן עומדת לפתוח את אחד מהכורים הגרעיניים שלה לייצור חשמל, ומעבר לנושאי בטיחות גרידא, עולות שאלות הקשורות להר געש פעיל בשם סאקוראג'ימה (Sakurajima) שאינו רחוק מדי מהכור המדובר. התפרצות הר געש + כור גרעיני = צרות שאף אחד לא רוצה.
• רעידות אדמה קורות כיום כעניין של יום יום. רובן חלשות באופן יחסי ולא "עושות גלים" באופן משמעותי. לדוגמא, ביממה האחרונה בלבד היו רעידות אדמה "קלות" באיזור המפרץ של סן פרנסיסקו בקליפורניה, בקנדה, במיזורי ועוד. קליפורניה יושבת על חיבור בין לוחות טקטוניים בדומה לישראל, ורעידות אדמה הן דבר נפוץ, אך הגל האחרון מתואר על ידי מומחים כ"נחיל" (Swarm) של רעידות אדמה, ועלול להוות הקדמה למשהו רציני הרבה יותר בהמשך.

כיום, קשה יותר מאי פעם לשים אצבע על המפה - בין אם מדובר בארצות עולם שני ושלישי, או ארצות עולם ראשון, ולמצוא מקום שקט פוליטית, סייסמולוגית או אקלימית. אז לאן אתם מתכננים לטוס?