פלאפי הארנב המעופף

אנחנו עסוקים בחלק גדול מהזמן בהמצאת תירוצים: אני עייף, אין לי כוח, אוכל לעשות את זה גם מחר, לא מתחשק לי.

אבל אנחנו לא עושים לעצמנו טובה. להיפך.

כל פעם שאנחנו ממציאים תירוצים, אנחנו נכנסים לחוב עם עצמנו.

כל דחייה הופכת לעוד שורה בספר החשבונות שלנו, ולמרות שאנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו שוכחים דברים מהר, דברים כאלה לא באמת נשכחים.

הם מצטברים ועובדים על התת מודע שלנו, כמו זבל שמצטבר, ויוצרים חסמים וקרעים באמינות שלנו כלפי עצמנו.

מבלבל? לא ממש. בוא נאמר שפתחתם חשבון לקנייה בהקפה אצל המכולת השכונתית (אין כמעט דברים כאלה היום, אבל בואו נניח). עוברים כמה שבועות, החוב שלכם תופח ותופח. עובר עוד חודש חודשיים, ובעל המכולת מתחיל לחקור מתי הוא יקבל את הכסף שלו. אבל אתם מתעלמים.

אם תעשו את אותו דבר לעצמכם, תתרגלו בעצם לשקר לעצמכם. והאמינות שלכם תרד, ואז ייעשה קל יותר לשקר וקל יותר לתרץ וקל יותר לחרבן את החיים. בדרך כלל קל (בטווח הקצר) הוא הרבה יותר קשה בטווח הבינוני והארוך.

אז מה לעשות? להפסיק לדחות, ולהפסיק לתרץ. לעשות את הדברים הקשים קודם ואת הקלים אחריהם, אבל בלי לדחות.

ברור שזה לא קל. זה אפילו קשה ובעיקר לאחר שהתרגלתם לשקר ולתרץ לעצמכם ולאחרים.

אז מתחילים בקטן. משימה קטנה בעבודה - במקום לומר "אעשה את זה מחר" - תעשו את זה עכשיו. גם אם זה מבאס ומעצבן אתכם. זה ישתלם ויאפשר להפסיק לדחות דברים גדולים יותר.

וזה ישפר את האמינות שלכם בעיני עצמכם - ולמעשה יבנה את האופי שלכם ויחזק אותו.

בהצלחה!

כל אלה עיצות נהדרות, באמת. עבורי הן לא ממש עובדות.

קודם כל, אני לא יכול להשאיר את סביבת העבודה שלי נקייה ממש לאורך זמן. אני עובד כמו המוח שלי - מבולגן עם קיצורי דרך.

מעבר לכך, כל השיטות האלה טובות בתיאוריה, אבל להביא את עצמי למשמעת עצמית של ביצוע זה כבר סיפור אחר.

מה כן עובד בשבילי? בידוד, שקט, התרחקות מגורמים מפריעים כולל אינטרנט, הרבה מים, וריטלין.

ריטלין אמנם תורם כאבי ראש ולא נותן לי לישון עד שעה מאוחרת, אבל הוא עושה את העבודה. אני לא ממליץ עליו לאנשים ללא הפרעות קשב, אבל מהיכרותי עם אחרים ועם עצמי, הוא בדרך כלל עובד.

אני רק מקפיד להשתמש בו בצורה נקודתית ולא באופן יומיומי.

רבים מחפשים את הדרך לעשות את ה"מכה" - בעיקר באווירה הכלכלית וחוסר החינוך הכלכלי של היום. אחד מהספרים שיושב במשבצת בין "ספרי עזרה עצמית" לבין ספרי כלכלה פופולרית הוא "אבא עשיר אבא עני" שקנה לו אלפים רבים של קוראים ומעריצים.

מה הוא בעצם אומר? הוא אומר שדרך החשיבה הקונבנציונאלית היא לא טובה. היא הייתה טובה עד שנות השלושים-ארבעים של המאה העשרים, (ביחס לאמריקה) כאשר אפשר היה לצפות לעתיד טוב, חיסכון ופנסיה מכובדת באמצעות משרה בחברה גדולה.

אך כיום אין יותר ביטחון במקום עבודה. אנשים נודדים בין חברות ולא מובטח להם דבר מבחינת זכויות פנסיה טובות - אלא אם כן הם מוודאים עבור עצמם את העניין.

בנוסף לכך, קיוסאקי מציג את הוויית השכיר כהווייה של עבד. לעבוד עשרות שעות בשבוע, ללא שכבת ביטחון ממשית ולשקוע בחובות כבר מתחילת החיים היצרניים שלך - בגלל עידוד הממשלה והבנקים לקחת עוד ועוד הלוואות ולרכוש עוד ועוד רכוש.

קיוסאקי אינו ממליץ על לקיחת משכנתא - למעשה הוא מאוד נגד לקיחת הלוואה לעשרות שנים שמשעבדת אדם לבנק שלו. התחושה של בעלות על נכס דלא-ניידי כאשר למעשה אתה משועבד לו ולבנק היא תחושה כוזבת. הדבר אינו סותר השקעה בדירות ובתים - כל עוד המימון אינו מציב אותך על פיהו של בור עמוק מאוד לאורך עשרות שנים.

קיוסאקי מטיף לעצמאות כלכלית דרך הקמת עסקים שמסוגלים לפעול באופן עצמאי וכמעט אוטומטי. המבנים עליהם הוא מדבר מנוהלים על ידי אנשי אמון והבעלים יכול להשאיר אותם רצים בצורה עצמאית לפרקי זמן ארוכים, וכאשר יחזור הם עדיין יהיו מצליחים ומניבים תשואה.

אגב, לפני פחות משנה, אחת מהחברות שבבעלות קיוסאקי הגישה בקשה לפשיטת רגל עקב חובות של 24 מיליון דולר. אך לא ניתן להסיק מכך כי הוא בצרות כלכליות. להיפך. שוויו עדיין עומד על כ-80 מיליון דולר.

קיימים עשרות אם לא אלפי ספרים של "מומחים מטעם עצמם" שמנסים לשכנע אותנו כי סיר הזהב בקצה הקשת בענן הוא לגמרי בהישג יד. ועדיין, רק מספר מועט של ברי מזל מצליחים להגיע לעצמאות כלכלית ברמה גבוהה. כך שזה לא בלתי אפשרי, רק לא קל במיוחד.