טוב ההקדמה די ארוכה אבל זה שווה את זה זה מסביר בכללי על כל העלילה ^_^ תהנו :
קימברלי -"ו המסע בחיפוש מערות הענבר ".
הקדמה: פעימות ליבי דפקו בחוזקה עד כדי כך שחשבתי שכולם ישמעו אותם
דמעות זלגו מעיניי הכחולות הגדולות רצתי לאגם הקטן על יד ביתי ובכיתי שם , לא יכולתי לקבל את זה איך אדם כל כך אהוב כל כך צעיר יכול למות ככה מה הבעיה אני עדין לא מבינה איך זה קרה . זה הייה באמצע הקיץ החם שיחקתי עם ג'ק בחצר ג'ק הוא ידידי הוותיק מהגן הוא גבוהה עים שיער שחור קוצני ועיניו ירוקות ובוהקות שיחקנו במישחק שנקרה 2 מקלות ופתאום הבחנתי בשיירת רופאים שנכנסו לביתי הם נראו רציניים מעט לחוצים הייתה לי הרגשה רעה ידעתי שמשהו רע קרה , אבל לא חשבתי שזה הייה כל כך נורא , חמקתי מהחצר ונכנסתי בצעדים איטיים ופזיזים לבית ,איש לא שם לב שניכנסתי הצצתי מאחורי הדלת שהייתה פתוחה במקצת זה הייה חדרה של אימי אימי היפה שיערה הגולש הארוך והשחור ועיניה הכוחולות הגדולות שמשכו כל כך הרבה תשומת לב תמיד הייתי שוקעת בלבהות בהם כאשר הייתה מרדימה אותי בנשיקה חתומה על המצח נגד חלומות רעים , הבעת פנייה של אימי שינו צורה הבעתה נראתה מבועתת במקצת וצורת שפתייה שינו צורתם למפוחדות רועדות עינייה הכחולות הזילו דמעה אבל בשנייה נימחקו רק אז שמתי לב להבעת פניו של אבי רציני כל כך אבל ככל שהבעת פניו הייתה רצינית יותר כך הדמעות שזלגו מעיניו התרבו יותר ואז זה קרה בתוך שנייה ליבי הבין את המהומה אימי עומדת למות ההבעות השמחות התחלפו בעצב הצחוק התחלף בבכי , ידעתי זאת ממזמן אבל לא חשבתי שמצבה החמיר עוד יותר , הדבר היקר לי מכול עומד להיאבד לנצח ו, בחלקיק שנייה אבי שם לב לעיניי דרך הדלת מציצות ובוכות פעימות ליבי דפקו בחוזקה עד כדי כך שחשבתי שכולם ישמעו אותם דמעות זלגו מעיניי הכחולות הגדולות רצתי לאגם הקטן על יד ביתי בעודי בוכה הייתי בהיסטריה , לא יכולתי לקבל את זה . אבי ירד לאגם ואמר לי "קים שלי ? " הרגשתי את כפות ידיו החמות על ראשי הרגשתי עצובה ובו זמנית טיפה מעודדת לא ידעתי מה הרגשתי בדיוק זה הייה מבולבל מין תחושה של מערבולת בה הלכת לאיבוד במקום לא מוכר , "כן " עניתי לו במרירות ואז הוא אמר לי משהו שעודד את רוחי לא ידעתי מאיפה זה בא אבל כל התחושות הבלבול הקרירות והמרירות נעלמו , "אמא שלך עומדת למות את יודעת את זה אבל נשארו לה ארבעה חודשים , את זוכרת את המקום ההוא שסיפרתי לך עליו ?" הוא שאל אותי עדיין לא התרוממה רוחי אז עדיין הייתי שקועה במחשבות על סבלה של אימי לא יכולתי לסבול את זה זה לא פייר "כן אבא אבל מה זה קשור לאמא ?" עניתי לא בקרירות ובטיפה של חוצפה למרות שזה לא הפריע לו הוא התעלם מצורת הדיבור בה דיברתי והמשיך "מערת מלאך הענבר" רק איש בעל לב טהור וכוונותיו טובות יכול להיכנס לשם " הוא ציטט בקולו הרגוע והשליו ואמר " לך ילדתי יש את הכוח והאומץ לצאת למסע כזה למצוא את המערה הזאתי ו למצוא לאמא שלך שיקוי מרפא אולי כך היא תינצל , את יודעת שאני ואמך ניסינו כל קסם שהוא כדי לרפות אותה אבל מחלת מוות כמעט ואי אפשר לרפות בקסם ואני זקן וחלש ואין בי עוד כוח ללכת למרחקים כה גדולים אבל את לך יש את הכוח ואת הנחישות והאמץ לצאת למסע כזה " הוא אמר לי ואז נעמדתי על רגליי ואמרתי "כן אני ילך לשם אני ימצא את מערת המלאכים האבודה אני מבטיחה לך אני ימצא אותה ואת שיקוי המרפא , אתה לא תתאכזב ממני " אני יודעת שאני מסוגלת אמרתי לעצמי בלחש אני יכולה אני מסוגלת ואני גם יצליח .
פרק ראשון:המכתב .
הייה זה יום בוקר חם ונעים משב רוח קר חלף כל כמה שניות קימברלי תלתה את הכביסה וחיוך רחב עלה על פנייה היא ידעה שהיא לא יכולה לאכזב את אביה אבל גם הרפתקה שהיא יוצאת אלייה נשמעה לה כל כך מהנה לטייל בעולם להיות במקומות שמעולם לא ראתה זה חלום שמתגשם היא גם חשבה לצרף אלייה את ידידה הוותיק ג'ק שהוא גם כן חלם לטייל במקומות שאף אחד לא הייה בהם ולא ראה אותם הוא אהב הרפתקאות "הוא בטח ירצה להיצטרף"אמרה לעצמה קים שכמובן דיברה אל עצמה
זה הייה תורשתי במשפחה שלה אך בכל זאת זה לא הפריע לה . כמה קילומטרים מבייתה של קים גר לו ג'ק הוא גר רק עים אביו אימו נפטרה כאשר הוא הייה רק בן 10 ,ולגור עים אביו לא הייה מה שנקרה "חוויה" אביו הייה אדם נוקשה ועצבני הייתה לזה סיבה כמובן הוא לא רצה להראות חולשה לג'ק אחרי מה שקרה הוא העדיף להיות איך שהוא , ג'ק ישב במטבח ואכל חביתיות עם כוס חלב הוא הייה קצת זועף אחרי מה שסיפרה לו קים על אמא שלה אבל הוא הייה בטוח שיש לה תוכנית לקים תמיד היו תוכניות לגביי דברים הוא חשב בליבו ואז נישמעה דפיקה בדלת למעשה הרבה דפיקות זה הייה נראה כאילו מישהו אפילו מנסה לפרוץ את הבית אבל מחשבה זו נראתה לו ממש מגוחכת למה שמישהו ירצה לפרוץ בית בבוקר ? זה הייה נראה לו מוזר אבל בכל זאת , הוא ניגש לדלת ופתח אותה איש רזה וגבוהה קומה עמד בפתח הוא נראה מוזר הוא הייה כל כך גבוהה שעקף את הדלת ובקושי הצליח להיכנס "מעניין איך הוא משיג נעליים "חשב בליבו ג'ק וציחקק מין צחוק מוזר אבל בשקט כדי שהאיש לא ישמע ,"אדוני הנכבד האם אתה ג'ק רדקוסט ?" הוא שאל בחביבות וג'ק שנראה מופתע ביותר ענה לו "כן אדוני " טיפות של זיעה ירדו מראשו היי כל כך חם בביתו והאיש בחביבותו הציע שילכו לשוחח באגם ג'ק התלווה אליו וביחד שניהם ירדו לאגם באגם האיש הסביר לג'ק שהוא איש שבה ממלכה רחוקה בשם טאוורסיטי "זו עיר גדולה וגבוהה ילדה אחת עים שיער זהוב ביקשה ממני למסור לך את זה היא נראתה מבוהלת וביקשה שלא הראה את זה לאף אחד חוץ ממך "הוא אמר קולו הייה רגוע כאשר אמר את דבריו ופתאום פעימות ליבו של ג'ק דפקו בחוזקה מה אולי זאת היא אבל זה לא יכול להיות הם אמרו שהיא מתה הירהר בליבו ואז לקח את המכתב הודה לאיש הנחמד ורץ בחזרה לביתו .
על המעטפה הייה כתוב אנאבל . פעימות ליבו האיצו ודפקו במהירות כה רבה עד שהיו כמו מכונית מרוץ בתחרות "אנאבל היא חייה ?" הוא פתח את המעטפה בזהירות הוא זיהה את הכתב אותו הכתב מלפני חמש שנים הוא התחיל לקרא ודמעות זולגות מעיניו הירוקות "אחי היקר אני מתגעגעת אלייך כל כך וגם אל אבא אני יספר לך מה קרה באותו היום אחרי שחטפו אותי האנשים האלו הם מכרו אותי לאיש עשיר בעל טירה בעיר טאוורסיטי זוהי עיר מהממת ביופיה אבל היא גבוהה כל כך גבוהה עד שצריך לעוף למקום שאתה צריך להגיע אליו אני לא יכולה לעוף עדיין איני בת 15 אם אתה לא זוכר בת כמה אני אני יזכיר לך אני רק בת 12 אז ככה שלא צמחו לי כנפיים עדיין ,אז יום אחד משרתת בטירה ששמעה את הסיפור שלי החליטה לעזור לי כתבתי לך את המיכתב הזה ביקשתי מאיש נחמד שימסור לך אותו הסברתי לו איך להגיע לכפר שלנו הוא אמר שהוא מכיר את המקום ויש לו קרובי משפחה שמתגוררים שם הוא אמר שהוא יקח את המיכתב אלייך אתה לא מבין עד כמה אני מתגעגעת אלייך אל אבא וגם אל קים תיקח אותי מפה בכל דרך שהיא אני נמצאת בטירה הכי גבוהה בעיר עים הגג השחור שיש עליו 8 נוצות טווס איני יודעת למה אבל כנראה בעל הטירה אוהב טוווסים נ.ב תמסור דרישת שלום לקים ואם אתה יכול אל תספר לאבא אני צריכה למהר מישהו מגיע. ג'ק הייה המום ובו זמנית שמח כאילו נולד מחדש וכל הסבל שחווה נעלם הוא מצא את אחותו הוא יודע איפה היא אנה שלו בחיים .
בבקשה תגיבו עבדתי קשה על הסיפור הזה ^_^
החתימה שלי :
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
