ושוב אני נעלם. חמישה ימים של סוף שבוע ארוך, אנחנו כמעט לבדנו בקמפוס - כולם נסעו לבלות את חג המולד עם אנשים אחרים. הילד, כמובן, חולה. אנחנו קמים בלילות, ואחרי כמה ימים טובים בלי שינה העייפות מתחילה לתת את אותותיה: באחד הימים החלקתי מגרם מדרגות עץ, צרות ורטובות, והתגלגלתי עד למטה. אני כנראה יותר עמיד ממה שחשבתי - ללא שברים, וללא סימנים כחולים נראים לעין, עדיין קשה לי לנשום, ויש לא מעט דברים שכואבים. ובכל זאת, טוב שאני עמיד.
היום, כאשר העולם חזר לתפקד, נסענו עם הילד לראות רופא. התוצאה - זיהום, מחר נדע איזה בדיוק, שגרם לדלקת מכוערת בגרון ובפה. יש גם פצעים על הפנים, וחום תמידי. גם אם מחר או מחרתיים הוא יקבל אנטיביוטיקה, עדיין לא יוכל ללכת לגן בחמישי ושישי, מה שאומר שהוא בבית איתנו עד יום שני הבא. אילו הן חדשות רעות מבחינתי - קיוויתי שאוכל להתכונן מעט לסמסטר החדש, אבל שוב אני מתחיל אותו בלי נשימה.
נו שוין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
