ועכשיו ברגש

לפעמים זה קורה ואני מתגעגע לזאת שהיתה אהובתי לפני חמש עשרה שנים. בחיי, זה המון זמן. מאז שנפרדנו לא נפגשנו ממש, אבל לפני כמה שנים אחותי זיהתה אותה באוניברסיטה. זה לא שאני הייתי רוצה להיות ביחד שוב: היא נשואה ויש לה ילדים. וגם אני מאושר. אבל יש משהו בזכרון ההוא שמחמיץ את הלב, ואין דבר שידמה לו. רוב הזמן הוא שמור היטב, עטוף ונחבא מן העין, ורק לפעמים אני מרשה לעצמי להוציא אותו ולהתענג.

זה רגש פרטי. אין איש בעולם שאני יכול לספר לו על הרגש הזה, וממילא מה יגיד.