ועכשיו ברגש

יש כאן עניין כזה שנקרא קו-אופ רכב. מבחינה תאורטית מדובר בשותפות של הרבה אנשים ברכב אחד, כך שמי שנוסע משלם את חלקו היחסי בשימוש. משהו דומה לקיבוץ. מבחינה מעשית מדובר בחברה שמארגנת משהו קצת יותר סביר מהשכרה של רכב או החזקה שותפת (שמאוד יקרה כאן, רק שתדעו).

אחרי הרישום, שדורש חצימה על כל מני מסמכים, תשלום רישום (20$) ומעין ערבון שמחזירים לך בסוף החוזה (500$), מקבלים תג אלקטרוני. מזמינים רכב באינטרנט לשעות מסויימות. אפשר לראות את כל הרכבים הפנויים, באשר הם, ולבחור אחד נוח. אם צריך לתדלק משתמשים בכרטיס תדלוק שבא עם הרכב. משלמים לפי שעה ולפי קילומטר. זה עדיין לא זול, אבל יותר טוב מכל אפשרות אחרת. את אמא שלי זה מצחיק. היא אומרת שזה מזכיר לה את הקיבוץ. 

לקח לי רק שנתיים וחצי לעשות את זה. 

בפעם הראשונה סיפר לי על זה אחד הישראלים. ניסיתי להרשם וביקשו ממני אישורים מהמשטרה בישראל מתורגמים על ידי נוטריון וכל מני כאלה. התיאשתי והפסקתי לנסות. לפני כמה זמן שאלתי מישהו אחר והוא סיפר לי שגם ממנו ביקשו, אבל אחרי משא ומתן קצר הסכימו שהוא יכתוב להם הצהרה. אז הלכתי, ובאמת בשלוש הפעמים שבקרתי במשרד, פגשתי שלושה אנשים שונים שאמרו לי שלושה דברים שונים. כמו בארץ. האחרונה הסכימה לרעיון המכתב, ובתוך רבע שעה נרשמתי. בתור סטודנט מותר לי לנהוג כאן עם הרשיון שלי מהארץ. 

הדבר הראשון שעשית היה לקחת רכב לסופר-סטור, כדי לקנות חיתולים, קמח (10 קילו. זה נגמר מהר כי אנחנו אופים לעצמנו את הלחם שלנו) ועוד המון דברים ששוקלים הרבה מדי בשביל אוטובוס.