היום הראשון של האביב, וכמה עצי דובדבן התחילו לפרוח, פריחה מהוססת, ראשונית. אתמול קבענו לקחת רכב כדי לקנות את כל אותם דברים שקשה לסחוב באוטובוס. אחר כך נזכרנו בחברה ההודית שאמורה ללדת כל יום. אין לה רכב, ואנחנו זוכרים כמה קשה היה, אז הצענו לה להצטרף. אבל בבוקר עננים שחורים, ואז ברד ושלג רטוב, כזה שמתערבב בגשם ובעברית אין מילה שמתארת אותו. אנחנו נוסעים לאט. ארבעה מבוגרים וקניות, דחוסים ברכב אחד קטן. אנחנו בוודאי נראים כמו מהגרים.
הגעתי כל כך עייף, ובחוץ היה כל כך קר - יום הלימודים הראשון בשבוע נהרס כולו. הספקתי מעט מדי, וזה אומר לילות לבנים בהמשך השבוע. ככה זה, יש עונש על כל מעשה טוב, אני מניח.
***
אני חושב שנעשה השנה את הסדר בגפנו. אולי תהיה בכך גם יצירה קטנה מעבדות לחרות. בנתיים אני חושב על שיר של שלונסקי בשם "עלבונות", ובא לי לצעוק. אבל לא יוצא שום קול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
