ועכשיו ברגש

השכנים שלנו הם קנדיים אמיתיים, מחזה נדיר בקרב המשפחות שגרות כאן בקמפוס. הם גם קתולים אדוקים. לפני יומיים הם הזמינו אותנו לארוע אנתרופולוגי: כומר בא לברך את הבית שלהם, ואנחנו הוזמנו לצפות (אם מעניין אותנו) , ולהשאר לארוחת ערב. הכומר, בחור חביב מדרום הודו, הקריא מדף, ואחר כך השפריץ מים על החדרים. מיד כשסיים יצא האוכל, ובזמן שכולנו חיסלנו להם את המקרר הכומר החביב ואני דיברנו על הנושא האהוב עלי בימים אלו - סרטים הודיים. מאוחר יותר בערב חזרתי אליהם עם סיר של קובה (סלק). לפני כמה שנים למדתי את המתכון (זה כבר סיפור ליום אחר), והוא תמיד פועל. הם התפעלו מהארוע הקולינרי-אתני, ושמרו קצת למחר. 

למחרת הם באו אלי נרעשים. חברה מהלימודים עברה בצהריים, והם הציעו לה לטעום מהמאכל האתני. החברה, ישראלית, התרגשה מהקובה ("ממש כמו של אמא! איך למדת לעשות את זה?") ואני זכיתי במחמאה מהבטן. היום, הזמנו אותם לארוע גומלין - ארוחה של יום שישי. עשיתי עוף בתנור, תפוחי אדמה וחומוס. אהובתי עשה עוגת שוקולד ותותים. הם הביאו סלט. הילדים רבו על כל צעצוע, ואחר כך הספקו במריחה של תות שדה על הספה והקירות. אנחנו טעמנו מהבירות המצויינות שנתן (זה השכן) ואני מכינים כבר חודש. לסיום סיומת קויוט בא לביקור בחצר. הוא לא מזיק אבל עלול לתקוף ילד קטן. השכנה (מבנגלדש) אמרה שראתה כמה פקחים (mounties) מסתובבים בעקבותיו, וזה טוב. 

והחלק הכי טוב - נשארו שאריות טעימות למחר. שבת שלום!