ועכשיו ברגש

סוף שנה זה תמיד מאורע מרגש, ולמרות שזה לא בדיוק רלוונטי לגבי יש משהו באויר. גם מזג האויר המושלם לא מזיק. 

בבוקר שיעור אחרון עם הכיתה שלי. אחת התלמידות נשארת לחבק אותי. אחר גך שיעור קוריאנית אחרון לשנה זו. אני צריך לעמוד מול הכיתה והקריא משהו, וזה הולך לא רע. בערב - קונצרט כל נשיפה: בשביל תלמידי המוזיקה של האוניברסיטה זה בעצם מבחן מסכם. בתוכנית יש גם יצירה חדשה לגמרי (תלמיד הלחין אותה בתור עבודת המ"א שלו. הוא יושב בקהל, ובסיום היצירה המנצח קורא לו לעמוד). 

בדרך הביתה, ברגל, אני שם לב שהשמיים ללא עננים וירח מלא וגדול מאיר על הכל. אני הולך ברגל, לבד,וחושב לי מחשבות. בבית מחכים לי קפה חם, וספר וכרית, וילד ישן.