ועכשיו ברגש

כמה מוזר לראות אותך שוב. למען האמת חששתי - ומה יהיה אם לא נזהה אחד את השניה אחרי כל הזמן הזה. 

ביציאה משדה התעופה זה מכה בך: עברית בכל מקום, וריח של סיגריות (לא מעשנים בוונקובר). ואחר כך גם הנהיגה המפחידה הביתה אבל גם השפע הנהדר של השוק (ברחובות). אני חי בתחושה מעורבת קצת זרות וקצת שיבה הביתה: ברכבת יש מכונת שיקוף שעשתה לי התקף לב קטן, ואחר כך גם חיילים חמושים (ואזרחים חמושים) ומאבטחים לרוב. אבל האוניברסיטה נשארה כמו שהיתה, וזה טוב ויפה.

עכשיו אני הולך לחפש איפה אפשר לאכול חומוס ראוי לשמו ...