ועכשיו ברגש

אולי זה היה לילה ללא מנוחה, ואז כשנרדמתי הכל יצא. ואולי זה בגלל שכבר המון המון זמן לא ישנתי אצל אמא ואבא שלי. המון המון זמן לא הלכתי ברחובות שגדלתי בהם וראיתי איך הכל הפך להיות קטן ומוזנח, וכמה קצר הוא הרחוב הארוך שאני זוכר. הכל מרגש.

כך או כך בלילה זה יצא. החלומות שלי רדופים, ובהם אני מחפש אהבה ואישור. אישה שאני פוגש בחלום אומרת לי שהם נוסעים למירון לל"ג בעומר. הם אוספים קרשים ומארגנים אותם לכדור של אש. היא מוצאת חן בעיניי כי היא מזכירה לי מישהי אחרת. יש תחושה של געגוע שהולך ומצטלל, כמו מיתר שפקע. אני קם עם הגעגוע. הילד המרדן ואמא עברו בלילה אל אחד החדרים האחרים, ואני לבד במיטה הגדולה. אני רואה בשקט את לאכול, להתפלל, לאהוב עם ג'וליה רוברטס, בזמן שאמא שלי עושה לי מסאז' בגב שנתפס. פעם קראתי את הסיפור כי אישה שאהבתי נתנה לי אותו. חשבתי שהוא קיטשי ומטופש (ואני עדיין חושב), אבל עכשיו הוא מרגש אותי. זאת העיפות מן הסתם.