ועכשיו ברגש

לכבוד הקוראת ק.,

בגיל ארבעים סבא שלי התיאש מחברים, באשר הם. היו לו סיבות טובות, אני מניח. אני מסרב להתיאש בנתיים.

השומר בכניסה לסמינר הקיבוצים ביקש ממני לראות תעודת סטודנט, אבל התעודה שלי בלבלה אותו. הוא שאל איפה זה, ואמרתי בקנדה.הוא המשיך לדבר ולא הניח לי, עד שפשוט צעדתי משם. אחר כך חיפשתי את הקפטריה והקשבתי לשיחות של הסטודנטים. שיחה בטלה, אפילו אם היא מקוטעת ותוך כדי עבודה, זה יותר טוב מכלום. הקפה היה טוב, וגם החיוך. 

מצב הרוח ליווה אותי עד הבית.