סדר של ראש השנה הוא מסורת ארוכה של המשפחה שלי. וגם השנה הזמנו אורחים - משפחה ישראלית חדשה שרק הגיעה. גם זו מסורת. בשלתי רוב היום, ואפילו חשבתי על סידור שולחן חינני - עלי מייפל אדומים, בהתאם למסורת. ארוחת הערב נקבעה לשעה שש: הילד שלי לא ישן צהריים בסופי שבוע, וכל השעון שלו זז. גם שש זו שעה מאוחרת מדי בשביל אוכל.
הם אחרו. ואני לא מתכוון אחרו קצת כמו ישראלים טובים - הם אחרו בשעתיים. הם חזרו מאחר הביתה, הלכו לישון שנת צהריים, אכלו צהריים מאוחרת ואז חשבו לעצמם - למה שלא נדחה את ארוחת הערב? אז הם אחרו, וגם לא ספרו איפה הם. עד שהגיעו הילד רצה לישון. הוא היה רעב, עייף ועצבני כי מבחינתו פלשו לו לבית בדיוק כשהוא עמד ללכת לישון. ארוחת הערב היתה כמובן סיוט, אבל זה לא הספיק: האורחים היקרים שלי התחילו להעיר לנו על ההתנהגות שלו, והציעו פתרונות משלהם. הם כמובן יודעים יותר טוב מה צריך לעשות איתו. אני חשקתי שיניים אבל זוגתי נשברה. בפעם הראשונה בחיים שלנו סילקנו אורחים מהבית באמצע האוכל. אחרי שהם הלכו לקחנו את הילד לישון בדממה. ישבנו בסלון בלי לדבר.
נדמה לי שנשבר לי באופן סופי ומוחלט מישראלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
