ועכשיו ברגש

מזה שבוע שאני סובל מכאב גב מאיים. מנסיון העבר אני יודע לזהות אותם כשזה מתחיל, ובכל זאת לא היה שום דבר שיכולתי לעשות. 

אתמול בלילה לא הצלחתי להגיע למיטה. כלומר, לא יכולתי אפילו לקרוא לעזרה. חשבתי על כל הזקנים שנפלו במקלחת ואף אחד לא בא, והבנתי בדיוק איך ההרגשה. אז זחלתי למעלה במעלה המדרגות, לאט לאט. נפלתי על המיטה. לא הצלחתי להסתובב, אז ערמתי סביבי את כל הכריות שיכולתי למצוא (מאז פרוץ ההריון הנוכחי, הכריותבחדר השינה שלי מתרבות בקצב של שתיים לשבוע), ונרדמתי ככה. 

לקום, במידה מסוימת, היה עוד יותר גרוע. זוגתי כבר קמה מזמן וארגנה את הילד, אז יכולתי לרדם בשקט. כאב מלמד אותך לחשוב על כל תנועה. למזער את הסיכוי חתנועה נוספת. להשתמש בכל השרירים האחרים. הדרך למטה היתה קשה לא פחות מהדרך למעלה. 

מאז אני במנוחה. הרבה כדורים. שתי אמבטיות חמות שאולי עזרו ואולי לא. מינימום תנועה. אני מת לצאת החוצה מהבית, אבל זה לא יקרה היום, ואולי גם לא מחר. גם ללכת למקלחת בלי עזרה יהיה שיפור נחמד.