ועכשיו ברגש

קיבלנו אתמול הזמנה לארוחת הערב של השכנים הקנדיים. ארוחת חג שניה עם סבא וזוג דודים. לראות את הטקס האינטימי שאליו מוזמן רק המעגל הפנימי הקטן. משיחות עם ישראלים אחרים כאן אני יודע שאף אחד מהם לא הוזמן מעולם, ולכן אני מרגיש שפרצתי איזה גבול. חלק מהסיבה היא הידע (המתרחב) בנצרות ובמיוחד קתולית. לא צריך להסביר לי מה זה advent או מה זה Jesse Tree. 

הייתה שם ארוחת ערב, חלוקת מתנות (כולל סוודרים מביכים ופיג'מות), אלכוהולים ביתיים שהחליפו ידיים וכל מני כאלה. היה חם ורעש. אשלי עשתה אפילו עוגת פירות (מהסוג שמבשיל על המדף שבוע שבועיים, תוך כדי הזלפה אקראית של עוד אלכוהול). הילדים אכלו הרבה מדי סוכר, ואז התחילו לרוץ במעגלים. בשלב מסויים הם התפשטו והתחילו לרוץ ערומים במעגלים. היה להם חם. 

***

אחר כך בערב דיברנו על כך שחסרה לנו משפחה או חברים לחגוג חגים ביחד. זה לא שלא ניסינו.