ועכשיו ברגש

סוף שבוע עמוס, מוזר. 

ביום חמישי, יחד עם זוגתי לכיוון העבודה, לקפה של בוקר בבית קפה שכל תושביו יהודים מבוגרים מבית האבות הסמוך, וסינים צעירים (וחסרי טעם). הזכיר לי בדיחה יידית ישנה. אחר כך שוטטות בעיר: הגעתי לשוק הפונג'בי שעל 49 ו main, אז כבר קניתי מנגו ירוק בשביל עמבה וגבינת פניר כדי לשחזר את המתכון של המלאי קופתה שהבטחתי לאחי. זה הדבר האהוב עלי בעולם, לשוטט לבד בעיר. חזרתי והתחלתי לבשל.

ביום שישי עשיתי בורקס כהלכתו.

ביום שבת נסענו לאקווריום. בפעם שעברה שהיינו שם, הילד היה קטן מדי, אבל הפעם זה היה מושלם. המדוזות השאירו רושם, וגם הכרישים (look אבא it's a shark!), וכמובן הבלוגה. הייתי צריך לסבול את השיר הטפשי כל הדרך הביתה. התוכנית היתה לעצור במסעדה קוריאנית ביתית וקטנה שאני מכיר, אבל כשהגענו לשם גיליתי שהיא נסגרה. מנוולים. מצאנו מסעדה קוריאנית אחרת במרחק בלוק משם. חזרנו הביתה מותשים, ובמין הסכמה הדדית נדירה פשוט נפלנו כולנו למיטה וישנו עד הערב.

היום היה יום קטן ונחמד. הלכנו לים. צילמנו. שיחקנו בחול. חזרנו לאכול סביח בבית: סוף כל סוף הצלחתי לעשות פיתות סבירות, ויש גם עמבה שמוכנה לאכילה. הידד! 

***

השבוע הזה נשארו לי סידורים אחרונים לפני הסמסטר המטורף שיתחיל עכשיו, ואולי גם יום בילוי שלי עם עצמי כי אחר כך לא יהיה לי זמן.