ועכשיו ברגש

היום בדרך לאוניברסיטה פגשתי את הבן שלי. הוא הלך בקבוצה, עם גננת אחת, ועוד כמה ילדים מהגן לטיול. מזג האויר בחוץ היה "קנדי". בארץ היו שולחים גננת שיצאה עם ילדים החוצה בגשם שוטף, קצת מעל האפס, להסתכלות. הם נראו לי שמחים ומרוצים באופן כללי, והיו ממושמעים להפליא. כולם עמדו במעבר החציה וחיכו לפקודה. רק אחרי שעברו את הכביש הוא שבר מהקבוצה להגיד לי שלום (הוא אף פעם לא ממושמע ככה כשהוא איתי).

אחר כך הוא חזר לגננת ואמר לה "this is my daddy"', כאילו שהיא לא יודעת. התחבקנו ודיברנו ואז נפרדנו שוב, והם הלכו לכיוון היער. אני המשכתי לאוטובוס. פגישה מקרית. כמה שזה עשה אותי שמח.