ועכשיו ברגש

מזה כחצי שנה שאני חבר במועצת ההורים של הגנים שלנו. אל יקל הדבר - למעלה מחמש מאות ילדים מפוזרים בעשרים ומשהו מסגרות, מדובר במבצע של ממש. פעם בחודש אנחנו נפגשים ודנים בנושאים שעל הפרק. מדובר בחברת נשים, ועד אתמול היה רק עוד גבר אחד חוץ ממני. לכן גם, השפה היא שפה נשית, ולפעמים זה נראה כמו מעגל סורגות ולא מועצה. על הפרק השנה עומדים רעלנים. בהתערבות כמה מההורים רוצים לסלק את הרעלנים המסוכנים מהגן: קרם שיזוף, סבון וחטיפים. הדאגה במקום - יש לנו כמה ילדים שאלרגיים לקרם השיזוף, וכמה ילדים שסובלים מאקזמה קלה (שהסבון מחמיר). ובכל זאת, כבר חודשים המועצה מדברת על זה. הוקמה קבוצת עבודה: כולן בעלות אינטרס, מהסוג שנקרא כאן לפעמים crunchy mom (גם אני קצת כזה, מינוס האג'נדה הפוליטית). 

השבוע התווספו אלינו שני גברים נוספים. האחד מיקרוביולוג והשני רופא. במקרה לגמרי גם הילדה של אחד מהם גם היתה בגן שכמעט ונסגר בגלל מגיפה כלשהי. הם היו בעיקר צופים מנומסים, כנהוג בפגישה הראשונה שלך שבה אתה בעיקר לומד מה קורה. עד שהגענו לרעלנים. ראינו מסמך עבודה והאחראית העירה כבדרך אגב שהם כבר מחליפים את הסבון באחד הגנים לסבון שיש בו פחות חומרים פעילים. ואז השניים התפוצצו, ואמרו להן בדיוק מה הם חושבים מבחינה מקצועית. אני חייב להגיד שמזמן לא נהניתי כל כך. פעם ראשונה שקורה משהו בפגישה.

המיקרוביולוג הוא גם ישראלי לשעבר, כך מסתבר, אז אחרי המועצה דיברנו קצת בלילה הקר. הבנות שלו מדברות רק אנגלית (פלוס "אבא"). אולי נעשה playdate. נראה. 

***

חוצמזה לפעמים נופלת על האדם עצבות שאין איך להסביר אותה. בזמנים כאלה אפשר לתת לג'אנט לשיר את porque te vas. כמה סקסית שהיא היתה, אפילו בבגדים שהיו עוברים בבני ברק. זה לא במחשוף, זה בעיניים. "מתחת לצללים של פנס הרחוב הם ישנו, כל הדברים שלא נאמרו יישנו שם". השיר הזה  גם היה פעם בסרט שנקרא קריאת העורב (Cría cuervos). סרט עצוב וחזק.