היום בצהריים, ברגע נדיר של שקט, בשיחה עם קולגה-חבר. הוא מדבר על אהבה. הוא מאוהב. אני חושב על זה קצת ומבין שנהדר להיות מאוהב, אבל אני שונא להתאהב: זה בדרך כלל מגיע אצלי עם אובדן תיאבון ושינה, שלא עושים לי טוב באופן כללי. תוך כדי שיחה הוא שולף בקבוקי קורונה קרירים ממקום מחבוא כזה או אחר (ואפילו לימון!). מזמן כבר לא שתיתי בירה שלא אני עשיתי.
***
בערב אני יושב עם הילד ואנחנו רואים קליפ - תקציר מלחמת הכוכבים בלגו. קודם ראינו משהו מהסרט האמיתי אבל הוא הטיל ווטו: יודה הפחיד אותו. דרת' ווידר לעומת זאת קיבל את התואר knight. מעניין, לא? הייתי בכיתה אלף כשהסרט השני יצא, והלכתי לראות אותו (ואת הראשון באותה הזדמנות) עם ההורים שלי בקולנוע שכבר מזמן מת. בביקור האחרון בארץ עברתי שם וראיתי שעכשיו יש שם סופר-פארם.
***
ובסוף, אחרי שפתרתי את כל הבעיות של כולם, הילד אכול, רחוץ ובמיטה (אחרי סיפורים ושירים ואגד מדבק פצע דמיוני), וגם ההריונית כבר ישנה. אני מביט באורות הירוקים הקטנים שמסמנים את כל האנשים שמתעוררים עכשיו ומציצים בפייסבוק, בודקים אימייל ושאר ירקות. כרגיל כמעט מאז שהגעתי לקנדה, אף אחד מהם לא מרים ציוץ ולא אומר מילה. בהתחלה הייתי יוזם שיחות, אבל לאט לאט מתישה אותי ההתעלמות. אני תוהה מתי ימאס לי ואני פשוט אעיף את כולם מהוול שלי. בעצם, תשארו - אני אלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
