אני כעוס וזעוף במשך כל סוף השבוע. בזבוז של זמן, אני יודע, ובכל זאת מותר גם לי לפעמים. ימים קשים עוברים עלי. או שאולי זה משהו אחר. אני יודע כבר מהעבר שהכעס הזה מדבר על משהו אחר, אבל מה - איני יודע.
עם כל זה, הספקתי המון היום. טיפלנו בחלקה (וניצלתי את הארוע כדי ללמד את הילד קצת מילים בעברית. הוא מתעקש לא להגיד אותן, אבל לפחות הוא מבין אותי). הלכנו לבית הקפה המקומי שלנו. אלתרתי ארוחת צהריים פנומנלית בזמן קצרצר משאריות של מצרכים. הלכנו להחליק על הקרח. התקלחנו. עכשיו, כולם הלכנו לישון, ולי יש זמן לקרוא את הספר הזה, ולראות את ניקיטה (המקורי, בצרפתית!) במקביל.
אבל עדיין כועס.
***
אפילוג:
עבד אלחלים ח'אפז שר על הנווד:
נווד והולך בין הארצות, נווד
והמרחק ביני לבין אהובתי גדול
המסע ארוך, ואני פצוע ממנו
והלילה מתקרב, והיום נעלם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
