ועכשיו ברגש

הסדר הזה היה המוצלח בחיי, ובהתחשב בכך שבפעם הראשונה אנחנו עושים סדר בעצמנו ולעצמנו - גם הראשון בחיי. סדר עם המשפחה זה נהדר, אבל לא קל פיסית ורגשית, ודרש (כשעוד היינו בארץ) נסיעה משמעותית בשני הכיוונים (ואחר כך, כנהוג, גם נסיעה לכיוון השני). אז ייתרון ראשון: בלי נהיגה. בקנדה קיבלנן פעמיים הזמנה נחמדה מאוד לסדר - אבל תמיד זה מעורב בעוד עניינים. בשנה שעברה הרגשנו ממש לא נוח, מעין גלגל חמישי. כך קרה שהשנה נמאס ודי ואנחנו החלטנו לעשות בעצמנו. 

האוכל היה טוב, אפילו מאוד (אם יורשה לי). היין היה מתוצרת בית (שלושה חודשים במרתף שיפרו אותו פלאים), וכך גם כל השאר בערך. הילד קיבל "הגדה" עם הרבה מקום לצייר ולצבוע. היה נחמד. 

השכנים הקתוליים שלי לא יכלו להתאפק והיו חייבים לברר מה זה. אחרי שהם באו פעמיים לבקש משהו קטן, ואנחנו תפסנו אותם מסתובבים מסביב לבית כמו אריות, פשוט הזמנו אותם פנימה לאכול איתנו. מוזר לכל הדיעות, אבל גם חביב. הבונוס: אין דבר מצחיק מגוי שנתקל בגפילטע פיש בפעם הראשונה. אני מרגיש שזה שווה כל מחיר, ורק מצטער שלא היה לי השכל להסריט את זה. 

חג שמח!