ועכשיו ברגש

ימי רביעי הם היום שמוקדש ללימודים, יום שבו אין אף קורס. אז כמובן שימי רביעי הם הימים היותר גרועים ללמוד, ימים שמתבזבזים על משימות שוטפות והתאוששות ממה שכבר עבר. יום רביעי נקרא כאן לפעמים hump day, יום הדבשת, כי אחריו השבוע כבר בירידה.

ימי רביעי לא טובים לי. 

אני יותר מדי זמן עם עצמי, ועד סוף היום המחשבות שלי מסתבכות בעצמן קצת יותר מדי. כמו עץ עם יותר מדי שורשים ופחות מדי גזע. בדרך חזרתה פגשתי ידיד מקומי, כומר בפטיסטי, שלפעמים מהווה חבר ואוזן קשבת. לא על הכל אני יכול לדבר איתו, אבל מצד שני - גם בבלוג אי אפשר לכתוב הכל. חשבתי כמה נחמד היה אם הייתי יכול ללכת לוידוי כמו הקתולים, ולפרוש בפניו את כל המחשבות הנבזיות שאסור לי להזכיר, את כל הצדדים המכוערים שלי, ואז לקבל מחילה. זה מנגנון נחמד.

כמו שזה עכשיו, אני פחות או יותר תקוע עם עצמי.