ועכשיו ברגש

קצת כצפוי, יש כל מני עניינים עם בני בכורי. חלקם בגלל תינוק החדש בבית, והיו צפויים. חלקם מתבשלים על אש קטנה כבר הרבה זמן ועכשיו התפרצו קצת ביתר שאת. למזלי החותנת שלי מתערבת, ולשם שינוי עושה מלאכת קודש. אבל אני דואג. כל דבר שקשור בו מקפיץ אצלי משהו מקרקעית הבטן, במקום שבו להגיון יש דריסת רגל. החרדה לשלומו, לעצב שלו, לפחד פן יעליבו אותו או יפגעו בו, ממלאת אותי לגמרי. והחרדה הזאת משתקת אותי עכשיו. 

אני לא לגמרי חסר אונים. הכל מטופל. הילד מקבל המון תשומת לב, ואני דואג למלאי של חיינדלאך לגננות כדי שיטפלו בו יפה. אני יודע: הכל יפתר בסוף, ואחר כך יהיו עניינים אחרים. זה נכון תמיד. אבל כרגע, הכל מלא בחרדה הזאת עד לאופק.