ועכשיו ברגש

בחמש בבוקר שמעתי אותה הולכת למטה, מכינה תה.  ידעתי שיובל יעיר אותי בשש, הרבה לפני שהיא צריכה לצאת, אז חזרתי לנמנם. בשש, כצפוי, הוא בכה, ושנינו התעוררנו. שמעתי אותה חומקת החוצה, אולי כדי לא להגיד לנו שלום. בזאת נגמר אחד הביקורים המוזרים שהיו לנו כאן (והיו). חודש, שאפילו עכשיו, נראה לי שאני מדמיין. אז הנה ההי-לייטס. 

הטוב 

ללא ספק שני אריות יודעים להסתדר ביחד, ובאמת נראה שיש לאורן כימיה עם סבתא שלו, באופן שלא תלוי בי. זה טוב. הם נהנים ביחד, והיא יודעת מה לעשות איתו. חשוב מכך, היא כנראה עלתה על הדבר שמטריד אותו, אותנו ואת הגננות, ונתנה לו שם. היא מצאה מטפלת ואפילו משלמת. אם זה יעזור לו ולנו, כל הביקור היה שווה. אני באמת מכיר תודה על העניין הזה.

הרע

חמותי, כך מסתבר, עברה את השלב שבו היא מטפלת בילד ולא באה לעבוד. זכותה. אבל - לנו יש תינוק טרי בבית, עם כל מה שזה אומר. אין ביכולנו לאחר ולשעשע כרגע,וזה בדיוק מה שהיה כאן. באופן קבוע קיבלנו משפטים כמו "אני לא יכולה סתם לשבת בבית", ובדרך כלל זה נגמר בכך שגררו אותי לכל מני הרפתקאות. לא עבדתי ביולי, וזה חבל מאוד כי ממש בניתי על הזמן הזה. למרות החיבה הברורה לאורן, במסגרת "אני לא אמא שלו", היא הרשתה לעצמה לעשות דברים כמו להכנס לחדר שלו שניה לפני שנרדם, ולשכנע אותו לקפוץ ולצרוח על המיטה, רק כדי לקרוא לי שניה אחר כך כדי להרגיע אותו שוב. 

המכוער 

ההעלמויות בלי לספר לנו, בולמוס הקניות המוזרות (חלק גדול מהן נשאר בבית, כולל צנצנת הדבש שבגללה היא נזפה באורן שביקש לטעום), הדיאטה (אני לא אוכלת פחממות שנגמר מדי פעם בחיסול כל הלחם הפנוי שיש לי בבית, עוגיות, ואפילו טורטיות במקפיא), העלבונות הקטנים (מחקה בלעג את המבטא של אורן, מה שאצלי הוא סוף פסוק במערכת יחסים בדרך כלל; מחקה בלעג דברים שאמרה זוגתי בילדותה; מחסלת כמעט את כל היין שעשיתי, 20 למתוך 36 ליטרים, וכל הזמן הזה מספרת לי כמה הבקבוק שטעמה אצל דניאל מוצלח יותר, וגם היין של נתן הרבה יותר טוב).

***

בתשע בבוקר אורן הונח אחר כבוד בגן, ואנחנו לקחנו אוטובוס לבית קפה צרפתי שאנחנו שומרים לארועים מיוחדים (ובאותה הזדמנות גיליתי שפתחו לידו מסעדה קוריאנית. הידד!). ישבנו המומים, צופים ברחוב, משחזרים את השבועות האחרונים כמו שני ניצולים. אחר כך הלכנו בשקט בשקט לבית והתחלנו לנקות אותו. מי שיכנס, לא יוכל לנחש שכרגע היתה אצלנו הסבתא כדי לעזור. לקח לנו רוב היום לזרוק, לנקות לסדר. מחר ובשבת נמשיך כנראה. ובכל זאת, כבר עכשי מרגישים הקלה משמעותית, ברוח המשל על הרבי והעז.