ועכשיו ברגש

עכשיו כשנגמר וחזרתי לעבוד אפשר לחשוב בשקט על מה שעבר עלי בשבועות האחרונים. המחשבות כרגיל רצות במעגלים. 

בזמן הנהיגה חזרה מסיאטל הביתה, הילדים נרדמו מהחום והתשישות, ולנו היתה הזדמנות לדבר בשקט שוב על הביקור. מדי פעם אחד מאיתנו מעלה אפיזודה, ושנינו משתוממים. פיגוע ממוקד אנחנו קוראים לזה. מעשה חבלה. החותנת שלי לא התכוונה מעולם לעזורף ואולי היא סיפרה לעצמה סיפור, אבל היא באה להתאוורר ובכלל לא התאים לה בית עם שני ילדים ובלגאן. יצא שבמקום לקבל עזרה היינו עסוקים בארוח במשך חודש, ועכשיו אנחנו צריכים להבין איך לארגן מחדש את הלו"ז שלנו כך שיתאים לכולם. אורן, שהיה סבלני מהרגיל כל הזמן הזה, גם מתפרק קצת עכשיו. 

בתקופה הארוכה שהבנו שאורן צריך עזרה פנינו לכל מני גופים, ועכשיו גולם מגיעים אלינו. זה טוב, כי יש לנו אבחון ביד, ורע כי זה מתיש רגשית. למעשה הבעיה שלו כל כך קלה שהוא בכלל לא על הסקלה של רוב הגופים המטפלים, אבל כדי לסבר את האוזן אני אספר במה מדובר. אורן רגיש מאוד בשני חושים - ראיה ושמיעה. היכולת שלו לשמוע צליל דק-מן-הדק ולצלוף לתו הנכון היא ממש מדהימה. גם הראיה שלו טובה מעט מעשרים עשרים. זה אומר לצערנו שהוא רגיש מאוד לצליל ולגרוי חזותי. את הרעש של הדחת המים בשרותים הוא סובל רק עם ידיים על האוזניים, ובחתונה למשל הוא פשוט נכנס לאמוק והתחיל לרוץ. להכנס לגן עם עשרים ילדים צורחים זה סיווט מבחינתו, ואכן בבקרים שבהם יש מהומה הוא נעלם בפינה ומסתגר עם עצמו.

מהצד השני, חוש המישוש שלו או שיווי המשקל זקוק לגרוי חזק מעט מהרגיל. מכירים את זה שאתם מחליקים את כף הרגל לנעל בית, אפילו בחושך, והרגל מוצאת את מקומה? אז זהו, שאצלו זה לא קורה. מכיון שהמוח שלנו זקוק לגירוי הזה כדי להתאפס, הוא מוצא אותו לבד. כשהיה קטן יותר, הוא היה שובר את הקרח ודוחף ידיים לשלוליות קפואות. בלונה פארק כל המתקנים שגורמים לי להיות ירקרק, גומרים לו לאושר גדול. כל הרעש הזה מפריע לו ללמוד. 

החדשות הטובות הן שקל מאוד לטפל בזה, ויש כאן בעיר הגדולה אוסף כלים וגופים. רק צריך לבקש. היום למשל נפגשנו עם מישהי מארגון שמטפל בילדים עם בעיות חמורות מאוד, ויש היו לה כלים מדליקים בשבילו. מצאנו גם מרפאה בעיסוק (שהחותנת מממנת. הידד!) שתתחיל לטפל בו משבוע הבא. היא חרדית, מדברת מעט עברית (עם מבטא כמו של אורן), וישר היתה בניהם אהבה גדולה. 

עם הפינה הזאת סגורה, אני פנוי לטפל בעצמי, ומקרה שלי זה כולל בעיקר בישול. ברגע של פניקה עשיתי צרור ריבות חדשות (אקלברי מהיער, פטל שחור מהיער, מישמיש-אפרסק, וריבת ורדים). עשיתי גם שני סבבים של חמוצים, החמצתי ברוקוליני (ברוקולי שמגיע בתפרחות קטנות) מהגינה, ועשיתי שבלולי בצק שאור עם גבינת עיזים (טריידר ג'ו!) ולשון הפר. אני מקווה שהמצב ירגע בקרוב, כי נגמר לי המקום במקרר.