ועכשיו ברגש

המנחה שלה מישראל יצרה איתי קשר בעניין דחוף: המחלקה פרסמה מכרז למרצה, והיא רוצה שאני אגש. אלא שאני עדיין לא מוכן, ויש סיכוי טוב שהגשה של קורות החיים שלי עכשיו תעשה יותר נזק מתועלת. כך או כך, היא הצליחה להלחיץ אותי כהוגן. יש משהו בתקשורת איתה שתמיד משאיר טעם לוואי מוזר.

בשבת עשיתי בירה שחורה, או לפחות ניסיתי. בירה שחורה היא גדול בירה רגילה, ללא כשות, שפשוט לא עברה תסיסה. הבירה תוססת מעט בבקבוקים, מה שהופך אותה למוגזת. לצערי לא לקחתי בחשבון את מזג האויר. פתחתי בירה אחת היום, והיא היתה במצב של תסיסת יתר (תחשבו על בקבוק קולה שעבר ניעור רציני). הבקבוק השני שפתחתי התפוצץ ממש. שעה אחר כך, כבר הצלחנו לנקות את הרצפה, הקירות, התקרה, הרהיטים, ולהכניס למדיח את כל הכלים שהיו בטווח פגיעה. באופן מוזר, הרעש של הפיצוץ לא העיר את הקטנטן שבדרך כלל מגיב במורו אפילו על אפצ'י. 

כדי למנוע טרגדיה עתידית, הוצאתי לדשא את שאר הבקבוקים (שמונה בסך הכל- ידעתי למה אני  עושה ניסוי בכמות קטנה) וביצעתי פיצוץ מבוקר. השיטה: לפתוח את הבקבוק ככה שהוא לא יעוף לכיון הגוף שלי ושרוב הנוזלים יגיעו לדלי. אחרי כמה פיצוצים השכנים הקוריאנים יצאו לראות מה הלבנים המשוגעים עושים הפעם. יאמר לזכותם, הם מגיעים בנקודת מבט של סקרנות אנתרופולוגית, ואני בטוח שהייתי יכול למכור להם שזה מנהג יהודי עתיק. אחד הבקבוקים, אגב, עבר לא רחוק מהראש של השכן שלי, מה שמלמד שלא תמיד כדאי לדחוף את הראש לאיפה שלא צריך. עשיתי גם סודה אחרת (cream soda) שדווקא יצאה מוצלח מאוד וממתינה עכשיו לגלידה שלה.

עכשיו, קצת אחרי ארוחת ערב, אני יושב בנקודת תצפית טובה ורואה את הסנאים יוצאים מדעתם באיזור של הדשא שבו הבירה נשפכה. מצד שני, אני תמיד חשבתי שהסנאים לא לגמאי נורמליים.