טוב, אז ההורים שלי הגיעו. נחתו באישון לילה אחרי שהטיסה שלהם עברה כמה פעמים, ואחרי נחיתה לא מתוכננת במונטריאול. בבוקר שלמחרת כבר היו שלושה אנשים- במקבלי - שעובדים במטבח, ונזכרתי שוב מאיפה זה בא לי כל העניין עם הבישול. זה כיף שהם ככה לוקחים על עצמם לבשל, לנקות ולעשות מה שאפשר. כמובן שאי אפשר למצוא סבלט בספטמבר ולכן אנחנו תקועים אחד עם השני, אבל לפחות אמא שלי מתעוררת בחמש, ויש לאן לשלוח את הילדים כשהם קמים בבוקר.
התלונה היחידה כרגע - כמו חמותי, גם אמא שלי מתעקשת לשטוף כלים ביד (ולגמור את המים החמים!) למרות שהדירה מגיעה עם מדיח ענקי וני לא משלם חשמל או מים. זה מעצבן, והיא מתעקשת.
***
היום הלכתי עם אבא שלי לתפילה של ראש השנה. פעם ראשונה מזה עשור אולי שאני רואה בית כנסת מבפנים, ועוד אחד כזה של חב"ד. בית הכנסת מאולתר, בבניין אגודת הסטודנטים. התפילות, בניגוד אשכנזי - חב"דניקי, בדיסוננט מוזר לטכנו שמנגן מהביתנים בחוץ (שנת הלימודים החלה שלשום). תפילה מוזרה, בלי מניין. תקיעת שופר. אחר כך אבא שלי ואני הולכים ומדברים. מדהים אותי שגם אחרי כל כך הרבה שנים, אני זוכר כל תפילה וכל ניגון, יודע מה לענות וכיצד לנהוג.
***
בחוץ, בבית הקפה השכונתי אני נפגש עם יואל. הוא מרצה באחד החוגים, ומנגן איתי לפעמים. התלמי שלו מופיע - אני רואה אותו שם הרבה בשנים האחרונות, אא שעכשיו משהו השתנה: עכשיו הוא תלמידה. אני שמח בשבילה ורושם לעצמי שגם בתור בחורה הטעם שלה בבגדים לא משהו. כל זה מזכיר לי כמובן את טריטון של סמואל דילייני (לא קראתם ? רוצו לקרא !) ואני רץ להוריד את כל כתבי דילייני לקינל, מה שכנראה יחבל עוד קצת במאמצי הכנים ללמוד. נו שוין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
