ועכשיו ברגש

עשר בלילה, והילדים ישנים, אחרי יום מתיש וארוך. הבית כולו מהפיכה אחת גדולה, תערובת נוראית של כלים לשטיפה, בגדים לקיפול, עבודות לבדיקה ושמטעס שההורים השאירו ועוד לא היה לי לב לזרוק. מצד שני, בחוץ יש ערפל סמיך (כבר יום שלישי ברציפות), ועל השיש (זה לא באמת שיש. במדינה הזאת מאמינים בפורמייקה) יש עוגיות מדליין טריות.

***

גם בבוקר היה ערפל. משהו מהימים שלא הולכים בדיוק. המדפסת של המחלקה לא פעלה, ולכן הגעתי לשיעור שאני מעביר בלי דפים. התלמידים שתקו ובהו, ולי הלך הקול באמצע. אחר כך לא הצלחתי למצוא קפה בקמפוס בלי תור, ולא הצלחתי ללמוד. מן יום כזה. אולי הייתי צריך ללכת לישון לפני שהקטנצ'יק יתחיל שוב, אבל אני לא מסוגל ללכת דווקא עכשיו כששניהם נרדמו. 

***

פגשתי בדרך לשיעור חברה שלא ראיתי מזמן. סטודנטית מסין. לא נפגשנו אולי שנה. היא קיבלה אותי בחיבוק. לפעמים נחמד לפגוש פרצוף מוכר בקמפוס.

***

ועכשיו, אני בוהה ומנסה להחליט מה לעשות. הייתי קורא קצת אבל המוח שלי גם מלא ערפל, כמו צמר גפן.